על משמעות התקיפה הישראלית אתמול במעוזי החות'ים בתימן ועל דרכי הפעולה האפשריות מול הארגון העקשן, שוחחנו עם נועה לזימי ממכון משגב לביטחון לאומי, מומחית לחקר החות'ים.
"זו לא הפעם הראשונה שישראל תוקפת מטרות מהסוג הזה. בהמשך לדברי שר הביטחון כץ שאחרי מכת חושך באה מכת בכורות, זה מסר חשוב שצריך להפנים. תחנות הכוח נפגעו ולא בפעם הראשונה, וזו פגיעה חשובה למתקנים שמשמשים את החות'ים, מעבר לכך שבפעם הקודמת היה גם ניסיון לפגוע בבכירים ששהו במקום, אבל יש לזה חשיבות כי זו אמירה שישראל לא תבחל באמצעים והיא יכולה להחשיך את צנעא".
"לצד זאת צריך לתגבר את המאמצים באפיק הסיכולים הממוקדים. זה כלי שישראל צריכה להשתמש בו ביתר יעילות. ברור לנו שזה לא פשוט אבל ישראל יכולה להגיע לבכירים בהנהגה, וכאן צריך להכליל גם גורמים איראניים שפועלים על אדמת תימן, במיוחד בעת הזו שבה איראן הצמאה לנקמה מתרברבת ביכולות שאולי יש לה ואולי לא. נראה שאיראן מנסה לשקם את התדמית שלה, גם באמצעות התמיכה בשלוחותיה, כך היא נותנת גב לחיזבאללה בסיפור הדרישה ממנו להתפרק מנשקו וגם בסיפור החות'ים בתימן".
לזימי מציינת כי באדמת תימן יש לא מעט נכסים איראניים שניתן למקד בהם חיסולים. עוד היא מציינת את אניות הריגול האיראניות שהוצבו במרחב הים האדום, אניות שעל פי חלק מהדיווחים הוזזו ואולי נפגעו מידי האמריקאים. אניות אלה נועדו להכווין את הירי החות'י וגם "הן בהחלט מטרה לגיטימית".
על האתגר שניצב בפני מערכת הביטחון הישראלית כאשר מדובר בחות'ים מציינת לזימי את המגבלות הנובעות מהמרחק הגיאוגרפי, מה שמרחיק את האפשרות של הכנסת כוחות קרקעיים לאירוע.
בדבריה מדגישה לזימי כי לא נכון להגדיר את החות'ים כמטרד, אלא להבין ולנתח את השאיפות, הכוונות וההצהרות שלהם ועל פיהם להבין שהם בהחלט עלולים להפוך לאירוע אסטרטגי, כאשר הם מדברים שוב ושוב על התקדמות אל השלב הבא בלחימה מול ישראל. עוד היא מציינת כי גם המהירות שבה תפסו החות'ים את השלטון מלמדת על יכולותיהם, לבד מהעובדה שהם מתנהלים בעצמאות שמחייבת ריסון שבלעדיו הם בהחלט עלולים להפוך לאיום אסטרטגי.
"הסיפור החותי התחיל הרבה לפני חרבות ברזל", מזכירה לזימי. "הם אמנם אומרים שהעילה המרכזית למאבק בישראל היא המאבק בעזה, אבל להערכתי גם לאחר סיום המלחמה הם ימשיכו לנסות להיות איום על ישראל כי הם שילוב של אידיאולוגיה מאוד קיצונית עם תעוזה צבאית על גבול שכרון הכוח, וזאת גם כתוצאה מהתגובה הבינלאומית הדי רפה, תגובה שהיא בלתי נתפסת. יש שיתוק אזורי בינלאומי מולם".
"האיום על ישראל מגיע גם מהאיבה על בסיס דתי אידיאולוגי, חלק מהעוינות כלפי המערב ולכן הססמא שלהם היא מוות לאמריקה וישראל, קללה ליהודים וניצחון לאיסלאם', אבל לא פחות מזה החות'ים רוכבים על הסוגיה הפלשתינית. הם מקפידים להיות מעורבים בחרבות ברזל כדי לקדם את המטרות שלהם בתוך תימן ומחוצה לה, כלומר לבסס את הלגיטימציה שלהם. הם יכולים כך להסית את אש הביקורת על המצב העגום במדינה פנימה, אבל הם גם הפכו לארגון בעל מעמד והשפעה שצריך להתייחס לעמדה שלו. יש כאן גם איתות ואזהרה לערב הסעודית ואיחוד האמירויות שלא יעזו להחריף טון נגדם ולא לנקוט בצעדים נגדם. זו הסיבה לכך שקשה להרים מהלך של קואליציה שוברת שוויון, כי השחקניות הדומיננטיות חוששות מהסלמה ולא רוצות לחזור לפגיעה במתקני הנפט בערב הסעודית, או באבו דאבי ומקומות אחרים. החות'ים ביססו הרתעה מסוימת".
משום כך אותה קואליציה שבעבר הצליחו האמריקאים לגבש לא קמה כעת יחד עם סעודיה והמדינות הערביות המתונות, קואליציה שפעלה לחצד מצור וסנקציות כלכליות.
במציאות הנוכחית, אומרת לזימי, בפני ישראל שני אפיקי פעולה, האחד כאשר היא פועלת לבדה, ללא קואליציה בינלאומית, ואכן ישראל פועלת לבדה ובאופן נכון לטעמה של לזימי, כאשר היא תוקפת מגוון מטרות בתימן ובהן נמלים, מתקני נפט וחיסולים ממוקדים של בכירים ונכסים איראניים. בהקשר זה היא מעירה כי נכון לתגבר ולשדרג את חיל הים הלוקח חלק משמעותי בסוג כזה של מאבק מול החות'ים.
בנוסף, סבורה לזימי, נכון לנהל מאבק מדיני לרתום את ארה"ב ומדינות האזור לגיבוש קואליציה שתוביל מהלך קרקעי תוך שימוש בכוחות מקומיים רבים המעוניינים מאוד במהלך שכזה. כוחות אלה מוטרדים מאוד ממצבה העגום של תימן, הנפגעת הראשונה והמרכזית משלטון החות'ים, אך לפי שעה האיינטרסים המנוגדים בינם לבין עצמם מקשה עליהם לייצר כוח מגובש. בנוסף ניתן להוביל בידוד כלכלי נגד החות'ים, אך בידוד כזה מחייב ערבויות אמריקאיות שיבהירו למדינות האזור שאם תהיה נקמה בעקבות הבידוד, הן יקבלו הגנה.
לזימי מדגישה בדבריה כי התמודדות מול החות'ים אינה מצריכה מבצע אמריקאי גדול, אלא די במתן מטריית הגנה למדינות המוסלמיות השכנות לתימן והבהרה חד משמעית לחות'ים שההתייחסות אליהם היא רצינית ואין כוונה להסתפק בהפסקת אש.