לפני שנים יהיו מבקרות במרפאותיי תועמלניות של חברות תרופות, מצוידות בפליירים וניירות מכתבים ועטים ושאר ציוד משרדי עם הלוגו של התרופה אותן רצו לקדם, עד שבקשתי להימנע מכך, כדי שלא להטות את שיקול הדעת הרפואית שלי.
כמו במערכת המשפט, גם ברפואה ישנה סכנה של "שוחד". היפוקרטס הורה לתלמידיו שלא להעדיף עשיר על פני עני. גם אם לא מדובר במעטפה שנוטל הרופא מידו של הפציינט מתחת לשולחן, ישנן הטיות מקצועיות מוכרות כמו היכרות אישית, מחקר שמומן על ידי חברה מסחרית או אפילו הטיה קוגניטיבית פשוטה. הרפואה המודרנית לקחה צעד ענק קדימה כשהיא הטמיעה את הדרישה לרפואה מבוססת ראיות, שכוללת בדיקה של נתונים ומחקרים איכותיים לפני קבלת החלטות, ללא "שוחד" רגשי או כלכלי.
גם הציבור הרחב נלכד לעיתים קרובות ברשתות של ההטעיות הקוגניטיביות והרגשיות. כאשר המגיפה השחורה השתוללה באירופה במאה הארבע עשרה, התפשטו שמועות על "אשמים" שהרעילו בארות. אלפי יהודים נרצחו על סמך האשמות שווא. כיום אנחנו רואים כיצד שמועות ברשתות על חיסונים או טיפולים לא מבוססים משפיעות על ציבור רחב, ולעיתים אף מסכנות חיים. בדיוק לשם כך נדרשת מערכת רפואית אמיצה, שתאמר את האמת גם כשהיא לא פופולרית.
במשך עשרות שנים סברו בעולם הרפואה שכיבי קיבה נגרמים מלחץ נפשי או מתזונה לקויה. חברות תרופות מכרו טיפולים יקרים שיעילותם היתה מוטלת בספק .פרופסור בארי מרשל, רופא אוסטרלי צעיר, העלה השערה שהגורם למחלה הכיבית היא חיידק בשם HELICOBACTER PYLORI. הקהילה המדעית דחתה את רעיונותיו, אך הוא החליט לשפוט את הממצאים בעצמו ושתה תרבית חיידקים כדי להדביק את עצמו. כעבור ימים ספורים הוא פיתח דלקת קיבה חריפה, והוכיח שהחיידק אכן גורם למחלה. מאבקו העיקש מול הספקנות המדעית זיכה אותו בפרס נובל, ושינה את פני הרפואה.
כאשר התגלה חיסון האבעבועות השחורות על ידי אדוארד ג’נר בסוף המאה השמונה עשרה, הציבור לעג, חלק מן הכמרים התנגדו, ואף התקיימו הפגנות נגד החיסון המסוכן. ג’נר עמד איתן מול ההתנגדויות, ביצע ניסויים מבוקרים והציל את האנושות ממחלה שהרגה מאות מיליונים. זאת דוגמה מובהקת לרופא שאינו נכנע ללחצים אלא בוחן בעיניים נקיות את העובדות. כך גם ג’ונתן סאלק, שפתח את החיסון לפוליו, ובכך מנע נכויות קשות. הזריקה נוסתה לראשונה בקופים ולאחר מכן בחולים שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. בהמשך ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו וילדיהם. המתנדבים פיתחו נוגדנים כנגד הפוליו ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון.
הרמב"ם, כאשר שימש כרופא החצר של צלאח א-דין, נאלץ להכריע בין אמונות טפלות לבין מדע מבוסס תצפיות. הוא לא נכנע לקמיעות ולסגולות אלא ביסס את עבודתו על ידע אנטומי ופיזיולוגי. בכך הוא גילם את דמות הרופא שאינו נכנע לאמונות ודעות של ההמון אלא מחפש אמת מקצועית.
כשם שהתורה מצווה "צדק צדק תרדוף", כך גם ברפואה , עלינו לרדוף אחר אמת מקצועית, נקייה מהטיות, ולזכור שבכל הכרעה רפואית עומד מולנו אדם, לא מספר. כמו שופט שנדרש להכריע בדין בצורה מדויקת ושקולה, כך גם הרופא מחויב לדון דין אמת עם המטופל שמולו, מבלי להיות מושפע מגורמים חיצוניים שמטים את שיקול דעתו. שנזכה.