על רקע הירי שהביא למותם של עיתונאים עזתיים, מזכיר לנו איתמר מרכוס, ראש מכון המחקר 'מבט לתקשורת הפלשתינית', כמה פרטים אודות מעורבותם של עיתונאים עזתיים בטרור.
לעיתונאים בעזה, אומר מרכוס "יש תפקידים חשובים במלחמה נגד ישראל. חלקם ממש לוחמים ששמים על עצמם ווסט של עיתונאים, מה שמאפשר להם להסתובב בכל מיני מקומות אבל הם מחבלים. ישראל פרסמה פעם תמונות של שישה מחבלים שהתפקידים שלהם הוגדרו כלוחמים, שניים היו צלפים, אחד לוחם נוח'בה, אחד מפקד מחלקה ואחד מפקד כיתה. הם לוחמים לכל דבר שיכולים להסתובב חופשי כי הם מציגים את עצמם כאנשי תקשורת".
מרכוס מדגיש כי בעוד הציבור הישראלי מתמקד בהתייחסותו לאל ג'זירה, הרי שגם כלי תקשורת אחרים נוהגים באותו אופן. "ששת המחבלים המדוברים היו באל ג'זירה אבל גם בעוד רשתות כולם מעסיקים פלשתינים לכתוב ולצלם", הוא אומר ומציין כי בארגוני הטרור רואים בצילום ובתיעוד של האירועים חלק בלתי נפרד מהמלחמה עצמה:
"התיעוד של הפצועים וההרוגים והנרטיבים הפיקטיביים, ההגזמה במספרי ההרוגים, האשמת ישראל בהרוגים שנהרגו על ידי חמאס עצמו ובטילים שהם ירו בעצמם, כל זה חלק מהמלחמה שהיא מלחמה על נרטיבים מעבר למלחמה של לוחמים. כשיש האשמות נגד ישראל יש הגבלות על חיילי צה"ל מצד המפקדים וזה גורם לעוד הרוגים אצלנו. התפקיד של הנרטיב הפלשתיני שאותו אל ג'זירה ואחרים מפיצים הוא להקשות על צה"ל להילחם, ולכן כשמגדירים אותם רק ככתבים זה לא נכון. מדובר בחלק מרכזי בלוחמה נגד ישראל".
על דרך התגובה הנכונה יותר מצידה של ישראל, בניגוד לאופן בו נהג צה"ל וראש הממשלה כשמיהרו לפרסם התנצלות, מציין מרכוס דוגמאות שניתן להציג אודות פעילות מחבלים בבתי חולים, כולל קיומה של מפקדת חמאס בין כותלי בית החולים, מה שהופך את בית החולים למטרת טרור לכל דבר.
על רקע הדברים, סבור מרכוס כי נכון היה להדגיש את הזהירות של חיילי צה"ל במלחמתם ואת ההבנה שאם חיילינו היו זהירים מדי יכולים היו להיות הרוגים ישראלים, "ולכן לדעתי לא צריך היה להתנצל, או שיחד עם ההתנצלות להטיל אשמה על חמאס ולומר שאנחנו יודעים שחמאס עושה שימוש בבתי חולים לצורכי טרור והתארגנות, ולכן הם אלה האחראים, ולמרות שהם האחראים אנחנו מצטערים על ההרוגים. כך היה צריך להיות הניסוח לטעמי".