סקרי עומק חדשים מצביעים על טלטלה חסרת תקדים במפלגת השלטון: רשימת הליכוד לכנסת הבאה, כפי שהייתה מצטיירת אם הפריימריז היו נערכים היום, כמעט ואינה מזכירה את זו שנבחרה רק לפני שנתיים.
הפנים משתנות, הפוליטיקאים הוותיקים מאבדים גובה, ומי שמתחזק הם צעירים, דתיים יותר, ולאומיים יותר בגישתם.
ד"ר נמרוד ניר, פסיכולוג פוליטי מהאוניברסיטה העברית וראש מכון "אגם", הגוף שמוביל את סדרת הסקרים המקיפה ביותר בקרב מתפקדי הליכוד בשנתיים האחרונות, מתאר מגמה עמוקה:
"אנחנו רואים נטישה של מתפקדים ותיקים, כאלה שהפסיקו לשלם דמי חבר או מצהירים שלא יחדשו את חברותם. מי שנשאר הם מתפקדים צעירים יותר, דתיים יותר וימניים יותר בגישה הפוליטית. זה שינוי בהרכב הגוף הבוחר - שינוי שמשתקף ישירות בהרכב הרשימה".
מיאוס מהפוליטיקאים הוותיקים
התוצאה הבולטת ביותר היא הירידה הדרמטית במעמדם של שרים ותיקים וחברי כנסת שמכהנים שנים ארוכות. יריב לוין, שבפריימריז האחרונים זכה במקום הראשון, ירד לסוף העשירייה. מירי רגב, שעד לא מזמן נחשבה מהפנים החזקות של המפלגה, נדחקה אל מחוץ לטופ־10. גם שמות כבדים כמו מיקי זוהר, ניר ברקת, יואב קיש ואפילו יולי אדלשטיין - מתדרדרים אל שולי הרשימה.
במקומם, מטפסים מועמדים שזו להם הקדנציה הראשונה, או כאלה שנתפסים "חסרי מורשת פוליטית כבדה". אמיר אוחנה מזנק למקום הראשון, טלי גוטליב מטפסת מהמקום ה־25 אל הצמרת, ואלמוג כהן - שנבחר מטעם "עוצמה יהודית" - מתברג בחמישייה הראשונה של הליכוד.
"הציבור בתוך הליכוד מתגמל כיום את מי שנתפסים כחדשניים או כאופוזיציונרים פנימיים", מסביר ניר. "יש תחושה של מיאוס בפוליטיקאים הוותיקים - מי שנתפסים כמי שחלק מהמערכת הישנה, שלא מייצרת שינוי".
התקשורת - לא הכול, אבל הרבה
אין ספק כי החשיפה התקשורתית משחקת תפקיד. מועמדים כמו גוטליב וכהן הפכו לדמויות בולטות בזכות הופעות חוזרות ונשנות באולפנים ובוועדות הכנסת, לעיתים מלוות בעימותים קולניים. אבל ד"ר ניר מזהיר מהסבר שטחי מדי:
"זה לא רק התקשורת. נכון שיש קשר בין בולטות תקשורתית לבין כוח פוליטי, אבל זה גם עניין של קו אידיאולוגי ברור. הציבור מתגמל היום מי שנוקט עמדה תקיפה, גם אם היא שנויה במחלוקת. במקביל, הוא מעניש את מי שנתפסים 'שקופים' - פוליטיקאים שקטים, שלא מביאים צבע או קו חד".
במילים אחרות, המתפקדים לא רק שומעים - הם רוצים להרגיש שמישהו "נלחם בשבילם".
נתניהו נשאר מעל כולם - אבל מי ביום שאחרי?
למרות הרעידות הפנימיות, דבר אחד נותר יציב: מעמדו של בנימין נתניהו. על פי הסקר, 77% ממתפקדי הליכוד עדיין רואים בו את מנהיגם הבלתי מעורער. הנתון הזה גבוה אף יותר מהתמיכה שנמדדה בו לפני המערכה הצבאית באיראן.
ובכל זאת, מתחת לפני השטח מתגלה בעיה אסטרטגית: אין יורש. אף מועמד אחר אינו מתקרב אפילו לרבע מהתמיכה בנתניהו. "ביום שאחרי נתניהו - יש ואקום", אומר ניר. "אין דמות אחת שמצליחה להתייצב כאלטרנטיבה טבעית".
הקו האדום: חוק הגיוס
נושא הגיוס לחרדים מתגלה כקו שבר מרכזי. על פי הסקר, יותר משני שלישים מהמתפקדים דורשים חוק גיוס שוויוני - גם אם הדבר יביא לפירוק הממשלה. מדובר בנתון חריג במיוחד במפלגה שבדרך כלל מעדיפה פרגמטיות ושמירת שלטון על פני אידיאולוגיה טהורה.
"בסוגיה הזו אנחנו רואים משהו יוצא דופן", אומר ניר. "זו הפעם הראשונה שבה מתפקדי ליכוד מצהירים שהם מעדיפים אידיאולוגיה על פני שלטון. בכל יתר הנושאים, השיקול הפוליטי מנצח. כאן - יש נכונות לשלם מחיר פוליטי כבד כדי לשמור על עקרון השוויון בנטל".
המשמעות: כל מועמד בליכוד שיתמוך במתווה גיוס שאינו שוויוני - צפוי להיענש בקלפי הפריימריז.
פער עמוק בין המתפקדים לבוחרים
אחד הממצאים המדאיגים עבור הנהגת הליכוד הוא הפער בין ציבור המצביעים הרחב לבין ציבור המתפקדים. בעוד שהבוחרים הכלליים של הליכוד נוטים למתינות ומעדיפים עמדות ליברליות יותר בנושאי דת ומדינה, המתפקדים הפעילים היום מבטאים הקצנה ברורה.
"המתפקדים כיום צעירים יותר, קיצוניים יותר, ופחות חילונים", מסביר ניר. "זה יוצר פער משמעותי מול מצביעי הליכוד, שהם מתונים בהרבה. בסופו של דבר, זה עלול לייצר רשימה שהיא יותר אידיאולוגית וקיצונית - אבל פחות מייצגת את כלל ציבור הבוחרים".
לאן הולך הליכוד?
הנתונים מעמידים את הליכוד בצומת קריטית. מצד אחד - נתניהו ממשיך לשלוט ללא עוררין. מצד שני - הדור החדש של מתפקדים ודמויות בולטות דוחף את המפלגה ימינה, צעיר יותר, דתי יותר ורועש יותר.
האם המגמה הזו תחזק את המפלגה - או שתתרחק מהבייס הרחב של מצביעי הליכוד? ד"ר ניר מסכם בזהירות:
"אנחנו עדים לשינוי עומק. זה לא עוד סקר חולף, אלא מגמה שממשיכה כבר שנתיים. השאלה הגדולה היא האם הליכוד יצליח לגשר על הפער בין המתפקדים לבין ציבור המצביעים - או שימצא את עצמו עם רשימה שמדברת בעיקר בשפה פנימית, שלא בהכרח מתרגמת לניצחון כללי".