1. המסעדה היא אני. כלומר, כל הערב ישבתי בבית ועבדתי, אבל "המסעדה" היא אירוע של המועצה האזורית שלי, והאירוע נערך לכבודם של תושביה ויתר המתיישבים החלוצים ביהודה ושומרון; ולא מתרגמים או משוררים מתוסכלים הוזמנו אליו אלא נציגי משפחות מילואים ומשפחות שכולות מהמלחמה, שריכוזן במועצה האזורית שלנו מרקיע שחקים והוא מן הגבוהים בכל הרשויות המקומיות.
גם בקרב החטופים החיים שטרם שוחררו, עשרה אחוזים הם מהמועצה הצנועה שלנו.
2. עוד מיתוס בהתהוות. כלומר בייצור. עוד שקר ייכנס למחזור הדם של תגרני פייסבוק וסכסכני האולפנים. "המסעדה". כמו "המרפסת". "ארון המתים". "החומצה בהתנתקות". "אלימות המתנחלים". "ביבי המשסה הצורר".
הם עובדים על זה כל הזמן, יצרני התודעה שלנו. ממים של תועבת-כזב, עמידים בפני כל הפרכה. הרי לכם מארי אנטואנט דה לה משיחיים: הלכו לזלול במסעדה (מעניין שלא הצליחו לגייס אפילו תמונה עם פריט מזון אחד) בעוד ה"המונים" עם "משפחות החטופים בכיכר".
3. אז פס עליכם. שרי הקבינט לא אמורים לרקוד לפי החליל של מטה חוטפי המשפחות. גם אם זו הייתה מסיבה במסעדה, ולא הצדעה לישראלים הכי מגויסים, הכי נפצעים, הכי נהרגים, כמעט גם הכי חטופים פרופורציונלית, גם אם זו הייתה חגיגה שמחה, ואכן הייתה בה שמחה על הקמת יישובים חדשים, אתם לא תקבעו לנו את סדר היום. מספיק קבעתם סדר יום לרבבות שתקעתם בפקקים והנשמתם בפיח של גומי שרוף. אם פיניתם את הצמתים כדי להפגין באיוולתכם או ברשעתכם בעד הפקרת עשרה חטופים לנצח תוך כניעה לחמאס ושיקום יכולתו הצבאית, ולכן השרים הצליחו להגיע לאירוע המתוכנן, תאכלו את הלב השחור שלכם.
4. ואתם, מנוולים בחדרי החדשות, מנסחי כותרות מחרחרי שטנה. אתם, חסרי המקצועיות, חסרי הבושה, חסרי האנושיות. כותרת צודקת פי אלף הייתה יכולה להיות "פורעי הכבישים ותומכיהם התכנסו להפגין בעד חמאס, בשעה ששרי הקבינט הצדיעו למשפחות שכולות".
צודקת פי אלף ועדיין, גם היא, מעשה שלא ייעשה. כי לרובנו הגדול, לנו אנשי המסעדה הזללנים ולכם אנשי הכיכר המשקיענים, כוונות טובות והבנות שונות. אנו סולחים להם, לרובם, לאלה מהם אשר אינם יודעים את אשר הם עושים. לעולם לא ננסח כותרות מתועבות כאלו, גם אם אי פעם יהיו ידינו על גרונם של כלי התקשורת הגדולים, ולא ידיכם. לכם, השקרנים במודע, נסלח גם כן, אבל זה לא יהיה קל.