ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, כיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי, מערך שישראל תתקשה לחדש את הלחימה ברצועת עזה אם תהלך להסכם חלקי להשבת חטופים.
"במציאות מאוד דינאמית, עם כל כך הרבה משתנים וזיקות-גומלין, קשה להעריך איזה דברים יקרו במהלך הפסקת-האש שתינתן כחלק מהתמורה ל'עסקת חטופים חלקית' וכיצד זה ישפיע על הסיכויים לחדש את הלחימה עד להשגת כל המטרות שישראל הגדירה. לפי מה שפורסם, כבר בהצעה האחרונה הכניסו 'המתווכות' סעיף שקובע כי כל עוד יתנהל משא ומתן על סיום המלחמה, ישראל לא תוכל לחדש את הלחימה ולמרות הנוסח הזה חמאס לא קיבל את ההצעה.
חמאס מבין שהחטופים הם הקלף האחרון שבידיו כדי לעצור את המלחמה ולהבטיח את שרידותו והוא לא ימהר לוותר עליהם בלי להבטיח זאת. מעבר לכך יש גם שיקולים אחרים שיוכלו להשפיע על חידוש הלחימה: תמונת המצב המדינית ביטחונית בעת ההחלטה, הלגיטימציה לכך מבית ומחוץ, סדר העדיפות הלאומי, מצב צה"ל, המצב הפנימי ועוד", הוא קובע.
בן שבת מונה שלושה תרחישים אפשריים להמשך. "אני מבקש להזכיר, בפני הקבינט עמדו שלוש חלופות שלכאורה עדיין תקפות: הראשונה, להיכנע לדרישות חמאס: הפסקה מוחלטת של המלחמה תוך ערבות אמריקנית ובינלאומית, נסיגה לקווי ה-6 באוקטובר, מתן אישור להכנסתם של אמצעים וחומרי-גלם לשיקום הרצועה ושחרור מחבלים מבתי הכלא בתמורה להשבת חטופים לפי מפתח שיוסכם. משמעות החלופה הזו ברורה: חמאס ישאר גורם הכוח המרכזי ברצועה בתנאים שיאפשרו לו להשתקם ועם מוניטין של מי שהחזיק מעמד אפילו מול הכוחות האדירים שישראל הפעילה עליו.
הניסיון להפחית את מחיריה של החלופה הזו באמצעות העברת הניהול האזרחי מידיו של חמאס לגורם אחר, או באמצעות הסדרים שיאפשרו לישראל לפגוע בהתעצמות, לא שווה הרבה. סיום המלחמה כשחמאס על רגליו, יהפוך את עזה לסמל היסטורי לעמידה הנחושה ולניצחון "ההתנגדות האסלאמית". עזה תהווה השראה לאירגוני הטרור האסלאמי במזרח התיכון ואולי אף מעבר לו. חמאס אז גם לא יסתפק בשיקום מעמדו ויכולותיו ברצועה, הוא יינשא על גלי האהדה ויעמיק את אחיזתו ברשות הפלסטינית ובשטחי יו"ש, שבהם כבר עתה זוכה לתמיכה רחבה. כך יהיה גם במדינות שסביבנו. חלופה זו גם תביא לכך שנשק החטיפה ישמש תעודת-ביטוח לכל מחבל שיבקש לפעול נגד ישראל מבלי לסכן את שרידותו".
הוא מציין כי "החלופה השנייה היא כיתור והתשה. מחלופה זו אפשר "להתגלגל" גם לכיבוש. העומס שהיא מטילה על צה"ל נמוך יחסית וכך גם הסיכונים לפגיעה בכוחותינו ובחטופים, ואולם, הזמן שנידרש עד להשגת השפעה הוא ממושך וההישג כלל לא מובטח. דרך פעולה זו עלולה לגרום להתשה דווקא של כוחותינו".
"החלופה השלישית", הוא מוסיף, "היא כיבוש עזה ומחנות-המרכז. יתרונה הגדול הוא במסר החד שהיא מעבירה: לא עוד צעד-ביניים ומנוף להפעלת לחץ, אלא מהלך שיסיים את שלטון הטרור. החסרונות הבולטים שלה הם הסיכונים הגבוהים לכוחותינו ולחטופים ומחיריה בזירה המדינית".
הקבינט, לדעתו, כבר הכריע איזו חלופה עדיפה מבחינתו. "החלטת הקבינט על חמשת התנאים הנדרשים במצב סיום המלחמה, הכריעה למעשה גם במחלוקת לגבי דרך הפעולה הרצויה, משום שהשגת תנאים אלה אפשרית רק ב'חלופת-הכיבוש'. כדי לשבור את רוחו, חמאס צריך להיות תחת לחץ רציף שיעזור לו להגיע למסקנה שהדרך היחידה של אנשיו להינצל היא כניעה ושחרור חטופים. צריך לקצר את הזמנים, לפעול מול כל מוקדי הכוח של חמאס, באופן מקבילי ולא טורי".
לדעתך, היכן כדאי לשים את הדגש כדי לפעול באופן הזה?
"את הדגש החזק שמושם כיום על ההיבטים ההומניטריים ראוי להציב על ההיבטים הנוגעים לביטחון כוחותינו. הדברים אמורים במיוחד ביחס לסוגיית הזרמת מים לאזורים בעיר עזה לאחר פינויים מהאוכלוסייה האזרחית ולאחר כיתורה.
רבות דובר על הצורך לשבש את ערוצי האינטרנט שבאמצעותם חמאס ממשיכה לתקשר עם הציבור ולהפגין את משילותה, אך רק מעט נעשה. לא מאוחר לעשות זאת גם כעת, ביחוד לקראת המהלך מול עזה. כך גם ביחס למנהיגי חמאס שיושבים בחו"ל, ממשיכים בפעילות המדינית וההסברתית העניפה שלהם ונהנים מחסינות לא מוסברת. רק כשניפגע בהם יהיה ברור שישראל נמצאת במלחמת חורמה עם חמאס. לא בעזה בלבד אלא בכל מקום שממנו הוא משלח את חיציו לעברינו. המפתח להשגת המטרות מול עזה: נחישות. בחמאס מתגאים בתפיסת ה"צומוד" (העמידה האיתנה). הם יגלו שישראל נחושה יותר".
אנחנו שומעים הרבה התבטאויות מצד ארה"ב - האם הנשיא טראמפ באמת מעוניין בחיסול חמאס או רוצה לראות את המלחמה מסתיימת כמה שיותר מהר?
"אין בכלל ספק שטראמפ רוצה את חיסול חמאס, אבל הוא גם רוצה שזה ייעשה במהירות. רק לאחרונה הוא צייץ: 'אנחנו נראה את החזרה של יתר החטופים כשיתעמתו עם חמאס והוא יושמד, וככל שזה יקרה מוקדם יותר כך יגדלו סיכויי ההצלחה' וסיים במסר שלא מצריך הבהרות: 'תשחקו בשביל לנצח, או אל תשחקו בכלל'".
נראה שמצרים פעילה הרבה יותר בנוגע לעסקת חטופים מאשר למצב בו הלחימה והלחץ על חמאס יתגברו. מה האינטרס שמוביל את המצרים לנקוט בעמדה זו?
"למצרים יש שורה של אינטרסים בנוגע למצב בעזה. הראשון: לוודא שהבעיות של עזה לא יגלשו לעברה בשום צורה שהיא, בין במלחמה ובין בהסדרים של היום שאחרי. השני: היא רוצה לשמר את מעמדה בעולם הערבי וזה מחייב אותה למעורבות. השלישי: מעמדה כמתווכת נותן לה נקודות גם מול ארה"ב. ואינטרס נוסף הוא לא להשאיר את הזירה הזו להשפעת כוחות אחרים. מצרים רואה בעסקת החטופים מסדרון שמוביל לסיום המלחמה ולכן היא מגבירה את מאמציה בכיוון הזה".
"מקרון ומנהיגים שנחשבים רציניים, לא מניחים למציאות להשפיע על עמדותיהם"
בן שבת ער לשיח הבינלאומי בנוגע להכרזה על מדינה פלסטינית שתופס תאוצה ומתייחס לשאלה מה המטרה האמיתית של המהלך שמוביל נשיא צרפת. "זה מדהים עד כמה מקרון ומנהיגים שנחשבים רציניים, לא מניחים למציאות להשפיע על עמדותיהם. המהלך הזה מעלה את הרושם שמה שהיה חשוב למקרון הוא עצם היוזמה ולא תוכנה או סיכוייה. אין בצעד הזה אפילו את ההבנה באשר להשלכות שעלולות להיות לו על יחסי הכוחות בתוך המחנה הפלסטיני בעצמו: מהלך כזה לא יחזק את אבו מאזן או את הרשות-הפלסטינית - שבהם מקרון מבקש לתמוך. לאחר טבח ה-7/10 ומלחמת "חרבות ברזל" הקרדיט על "ההישג" הזה יינתן במלואו לחמאס.
לא אני אומר זאת. תשמעו את ע'אזי חמד, אחד ממנהיגי חמאס היושבים בקטאר , שהגדיר את היוזמה הזו כ"אחד מפירותיה של מתקפת 7 באוקטובר" והבהיר כי 'נשק ההתנגדות הוא מהות הסוגיה הפלשתינית, אנחנו בחמאס מחויבים לכך ולא נמסור אפילו כדור ריק אחד'. זהו אותו חמד שימים אחדים לאחר הטבח הסביר בראיונות לתקשורת כי ישראל היא 'מדינה שאנחנו רוצים להוריד' והבטיח: 'מבול אל-אקצא הוא רק הפעם הראשונה. תהיה גם פעם שנייה, שלישית ורביעית. יש לנו האיתנות והאפשרות להילחם ולשלם את המחיר'. הוא לא אומר זאת לבדו. קדם לו בכיר אחר של חמאס, חוסאם בדראן. שאמר -"ההכרה במדינה הפלסטינית באה בעקבות מלחמת 'מבול אל אקצה' ועמידתה האיתנה של ה'התנגדות'".
לדעתו, הכרה במדינה פלסטינית, היא הדרך לחזק את כוחו של חמאס - ולא של הרשות. "הכתרתו של חמאס כגורם שבזכותו יקבלו הפלסטינים את ההישג הזה, יחד עם הפופולריות הגבוהה שלו בציבור הפלסטיני, וכשברקע כבר ניטש מאבק הירושה על כסאו של אבו-מאזן, יקצרו את הדרך להשתלטות חמאס על הרש"פ גם ביו"ש. ולא רק זאת. כל הישג שייזקף לזכות חמאס, ובפרט מהלך מדיני כזה, הוא רוח-גבית לדרך הטרור. במקום להתאחד סביב העמדה כי דרך זו פסולה מעיקרה, המסר בצעד הזה הוא הפוך: הטרור משתלם.
מעבר לכך, הגיע הזמן שהעולם יבין ביחס לרשות הפלסטינית שלא ניתן לדבר על שלום במקביל להסכמה או מתן לגיטימציה לטרור, במרומז או במפורש. בשעה שתמונות החטופים הישראלים שחמאס מרעיבה במנהרותיה בעזה קורעות את לבם של אזרחי-ישראל, ראש- ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד א-שתייה, אומר: 'מה שקרה בשביעי באוקטובר זו פעולה נועזת וחסרת תקדים בהיסטוריה. זו נקודת מפנה חשובה בהיסטוריה של המאבק הפלסטיני'. שלום אמיתי לא יכול לצמוח מתוך תפיסות כאלה. אם הצלחה של פיגוע טרור מביאה לחגיגה, המחבלים זוכים לתהילה, ומשפחות המחבלים מתוגמלות כלכלית על כל ישראלי שנפגע. אז מי שעושה זאת הוא תומך טרור ולא צד לשלום.
מה צריכה ישראל לעשות מול איום ההכרה במדינה פלסטינית?
מבחינתה של ישראל, במישור הביטחוני היא תצטרך להמשיך את נוכחותה ולעשות למען ביטחונה את כל מה שהיא עושה כיום, ללא שום פשרות. יהיה עליה להמשיך ולשמר שליטה מוחלטת ואפקטיבית בגבולות ובקו-התפר, להבטיח חופש פעולה ביטחוני בתוך השטח, ולמנוע תהליכים דוגמת אלה שהתרחשו בעזה.
צה"ל והשב"כ יידרשו להמשיך בפעילותם נגד תשתיות הטרור, לסכל הברחות או ייצור של אמצעי לחימה, לנקוט גישה חשדנית גם ביחס למנגנונים הפלסטינים ולהמשיך לפעול נגד תמיכתה של הרשות במחבלים ובמעשי טרור.
"הסטת הקשב לחות'ים במידה מוגזמת, עלולה לשחק לידי יריבינו האחרים"
כשהוא נשאל על הירי החות'י המתמשך לישראל שכבר הפך לסוג של שיגרה מבקש בן שבת לכרוך יחד את החות'ים והאיראנים.
"הטפטוף מצד החות'ים והתקיפות הישראליות בתגובה לו - הפכו חלק משגרת היום בשני הצדדים וקיבעו 'משוואת-תגובה'. איראן טוענת באופן מסורתי כי מדיניותם של החות'ים, נקבעת על ידם, בהתאם להשקפתם, לאינטרסים שלהם ולמכלול שיקוליהם ולכן, אין להתחשבן עמה או להטיל עליה אחריות על מעשיהם. אפילו אם היה ממש בטענות אלה, דוברי המשטר בטהרן יתקשו להכחיש את חלקו בחימושם של החות'ים בין השאר באותם טילים בליסטיים וכטב"מים שמשמשים לתקיפתנו. תעשיית הטילים של איראן, שהסיכונים ממנה הומחשו היטב באירועי השנה שחלפה, ממשיכה לאיים על ישראל ולא רק עליה. רק בימים האחרונים אישר שר ההגנה האיראני החדש בקולו כי איראן עוסקת כל הזמן בייצור נשק וטילים "אפילו ממש עכשיו", מסביר בן שבת.
הוא מדגיש כי "הניסיון לבדל בין איראן לבין החות'ים, כמו גם הניסיון להפריד בין סוגיית הגרעין לעניין הטילים הבליסטיים, משרתים את הרצון הכפול של איראן לשמר את השימוש בשיטת השלוחים ולמנוע הגבלות על פעילותה בייצור והפצת טילים".
לדעתו, אסור כמובן להיות שאננים מול החות'ים, אבל גם יש להבין שמדובר בזירת לחימה משנית מאוד עבור ישראל. "סל האמצעים הצבאיים שבידי ישראל מול החות'ים טרם מוצה. הוא מאפשר להגדיל משמעותית את המחיר על המשך השיגורים, לפגוע באופן רחב יותר באינטרסים כלכליים, לחסל מנהיגים ולהעצים את תחושת האיום כלפיהם , לא רק מהמרחב האווירי. ואולם, חשוב לזכור כי מדובר בזירה משנית, שהמרחק הגיאוגרפי ממנה מעניק לישראל גם יתרונות. הסטת הקשב אליה במידה מוגזמת, עלולה לשחק לידי יריבינו האחרים.
לצד מהלכים צבאיים שמטרתם היא לשבור את משוואת התגובה, נכון כעת להתמקד דווקא באיראן עם כניסתינו לטווח הזמן הקריטי שבו ניתן לחדש את הסנקציות שהוסרו מעליה בעקבות חתימתה על הסכם הגרעין ב-2015. כזכור, בהסכם זה נקבע סעיף יחודי ("סנאפ-בק") שמאפשר זאת בתמיכת רוב המדינות החתומות על ההסכם. תוקפו של סעיף זה צפוי לפוג ב-18 באוקטובר השנה ולשם הפעלתו נדרשת התראה של 30 יום, בנוסף להכרזה, שכבר ניתנה על ידי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), כי איראן איננה מכבדת את התחייבויותיה בהסכם. הגיע הזמן להנחית גם את השוט על גבו של המשטר. לאחר המכה הצבאית שחטף במלחמת 12 הימים, האסונות והמשברים הפנימיים הקשים שפוקדים אותו, אפשר שהחזרת הסנקציות המשתקות תוביל, גם אם לא באופן מיידי, להישג החשוב ביותר במאבק עם איראן, ערעור יציבותו של המשטר הפנאטי", מדגיש בן שבת.
בזירה הצפונית אנחנו רואים שיח לבנוני על פירוק חיזבאללה מנשקו. עד כמה הלבנונים מסוגלים למהלך הזה והאם הוא מקרב סוג של נורמליזציה בין ישראל ולבנון?
"זו התקדמות בכיוון החיובי, אך עדיין לא ניתן לברך על המוגמר ובודאי שעוד מוקדם להקל בנוכחות הביטחונית שלנו או למתן את תקיפותינו בשטחי לבנון. עלינו לגלות גישה מפוכת ועניינית, לא להתלהב ולא להיחפז".
בימים האחרונים גובר השיח סביב הסכם ביטחוני בין ישראל וסוריה. האם לדעתך ישראל יכולה לסמוך על השליט הסורי החדש שיעמוד בהסכם כזה - כשעדיין לא ברור היקף השליטה שלו בסוריה?
"העניין הוא לא רק היקף השליטה, אלא העמדות האמיתיות שלו ושל אנשיו. ההתעמרות בדרוזים המחישה לנו איך נראה ה"בייס" שלו. העולם המערבי עוד לא העמיד את ג'ולאני במבחן כדי לדעת כיצד ינהג כאשר הבייס שלו או החזון הקיצוני שעליו גדל דוחק אותו לכיוון מנוגד מזה שהעולם מצפה ממנו. לכן, גם ביחס אליו נכונות האזהרות שאמרתי לעיל. אין לפסול אפשרות להסדרים, אבל לא צריך לוותר על המנופים שלנו ובראשם - הנוכחות הביטחונית והמשך הפעילות שלנו במרחב הסורי במאפיינים הנוכחיים".