שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.'...'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לָךְ'. אומר רש"י וכן הוא בספרי על פי הגמרא בסנהדרין [לב] 'לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָ'ּ כדאי הוא מנוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן.
כשם שבפרשה הקודמת לימדה אותנו התורה על שתי המצוות הצמודות, 'וירשת וישבתי בה', מצוות ירושת הארץ הצמודה למצות הישיבה בה, כך פרשתנו פותחת בתלות בין ישיבתנו בארץ למנוי דיינים כשרים. וכדי שתהיה אפקטיביות למינויים יש להצמיד להם רשות אכיפה, מינוי שוטרים שידעו לאכוף ביעילות את פסקי הדין.
ה'שב שמעתתא', הרב אריה לייב הכהן הלר, בעל 'קצות החושן' כותב בהקדמה לספרו: תרתי בלבי להבין מה שכתוב ב'ספרי' על הפסוק 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך' - כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם. מהו הלשון 'כדאי הוא מינוי הדיינים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם'? לכאורה הלשון 'כדאי' אינה מובנת, הלוא וודאי כדאי הוא מינוי הדיינים, שהרי מצינו, שלא ניתנה התורה לישראל אלא על מנת שיקיימו הם את הדינים, ועל זה נאמר - 'ועוז מלך משפט אהב'.
ועונה, שאם עיר מוקפת חומה של חוקים, תקנות וגזירות טובות אף על פי שלפעמים יעלו 'שועלים' ויפרצו גדרים וישביתו חוקים, הנה העיר הזאת קרובה להירפא ולשוב להיות מתוקנת, כי סביר שיקום אחד בעיר ושנים ממשפחה להוכיח את העם, לעורר את לבבם וסביר שישובו לאיתנם הראשון. אך אם מדובר בעיר כסדום, שאין לה שום גדר, לא תקנה ולא מנהג טוב, אלא איש את רעהו חיים בלעו.
גם אם יש לה, לאותה עיר, חומה גבוהה מנחשים ועקרבים, קוצים וברקנים, חוקים לא טובים, כמו איסור הכנסת אורחים, ומשפטים שאי אפשר לחיות איתם - זהו מעוות שאינו בר תיקון, כחטאת סדום.לכך מכוון ה'ספרי' כשהוא משתמש בלשון 'כדאי הוא מינוי הדיינים', היינו, עצם המינוי בעצמו אף אם לפעמים, בעת מן העיתים, לא ישמעו לחוקים ולזקני העדה, קרובים הם להיוושע בתוכחת אותם זקנים, שישיבום לדרך אבות. עצם מציאותה של מערכת משפט בה השופטים הינם בעלי מידות, הן בכמות והן באיכות, כעצת יתרו, מרחיקה היא את העם ממידת סדום, וממתנת ומקרבת אותו לדרכו ולמידת החסד
אברבנאל מנמק בדרכו מדוע ישיבת עם ישראל בארצו תלויה במינוי דיינים כשרים. הכתוב אומר: 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף' - הוי אומר, הדבר הצדיק והישר אותו תרדוף הוא שתמנה אנשים הגונים לשפוט, כי הם במשפט יעמידו ארץ, ואם תעשה זה, 'תחיה וירשת את הארץ', תחיה אתה בנחת ובניך אחריך יירשו את הארץ, שהרי כתוב במשנה אבות [א, יז], על שלושה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום. וכל זה, הדין, האמת והשלום, תלוי בצדקת השופטים! ואם לא תעשה כן, אומר אברבנאל, יהיה בהיפך, היינו שרשעת השופטים ימיתו הנקיים שבעם, והם יהיו סיבה שיאבדו מהרה מן האדמה אשר נתן ה' להם. אמרו חז"ל (ספרי פר' שופטים פיסקא קמ"ד) 'מלמד שמנוי הדיינים כדאי הוא להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב'.
בשבוע שעבר הלך לעולמו בארה"ב בשיבה טובה כשהוא בן 88, השופט פרנק קפריו, הידוע בכינויו כ'שופט הנחמד ביותר בארה"ב'. קפריו היה ידוע בחמלה כלפי אלו שהגיע לבית המשפט וההומור שלו. כיום קוראים לכך בעל 'מזג שיפוטי'. נחמדות הינה יתרון אך דרישות הרמב"ם בהלכות סנהדרין [ב,א] רחבות בהרבה, ובהן שכל דיין יהיה בעל חכמה וענוה, יראה ושנאת ממון, אוהב את האמת ואוהב הבריות... ובעל שם-טוב ותפקידו להעמיד הדת על תילה.
אך מניין שואבים אותם דיינים את סמכותם? דומה כי יש להבחין בין שתי תקופות. עם יציאת מצרים, בעצת יתרו, ממנה משה בעצמו שופטים רבים, כשהוא עומד בראש מערכת-המשפט, כי זהו שלב הקמתה. עתה, נמצאים אנו בסיום ארבעים שנות המדבר והשופטים הרבים שמונו, רובם ככולם הלכו לבית עולמם יחד עם כל דור המדבר, ויש אפוא הכרח להקים מערכת-משפט ראויה כתנאי יסודי בירושת הארץ והישיבה בה. 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ'.
כי אין ישיבה ראויה ויציבה על אדמת ארץ-ישראל ללא מערכות משפט ואכיפה ראויות. גם בשנותיה הראשונות של המדינה, בשלב הקמת מערכת בתי הדין בישראל, היה זה הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, שמינה לבדו ללא כל ועדה, תלמידי-חכמים מופלגים כדיינים, דוגמת, הרב שלום אלישיב, הרב בצלאל ז'ולטי והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, זצ"ל, כולם מהשורה הראשונה של דייני ישראל.
אולם בפרשתנו ערב כניסתם של ישראל לארץ-ישראל, נאום זה של משה-רבנו, מהווה גם נאום פרידה מכס נשיאות בית-המשפט ומתפקידו ראש אבות בתי-הדין. מקור הסמכות עובר עתה ממנו אל העם. אומר משה-רבנו לישראל: מעתה, ''שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ'. מעתה המינוי יהיה על ידי השבט.
למעשה, כבר בתחילת נאומו, מתייחס משה-רבנו לדרך בחירת הדיינים, כשהוא אומר בדברים [א,יג]: 'הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם'.'הָבוּ לָכֶם' - אומר רש"י, הזמינו עצמכם לדבר. אתם הם מקור הסמכות. ועוד ביקש שהנבחרים יהיו גם חכמים, נבונים וידועים לשבטיכם, וכפי שמסביר רש"י, 'שאם בא לפניכם [מועמד לשמש כדיין], כשהוא מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו, שהרי גידלתם אותו... [ראש-השנה כה]. ואומר הרמב"ן שכלל מעלות השופטים מתומצתים במילה 'וידועים' - כי השופטים הרי צריכים להיות [שמות כא ,יח ] 'אנשי-חיל, יראי-אלקים, אנשי-אמת שונאי-בצע', ואלה היו ידועים כמועמדים טבעיים להיות שופטים, כי משכבר הכל היו אומרים: 'ראוי זה להיות שופט!'.
אך המלבי"ם מסביר את הסתירה לכאורה, בן אמירת יתרו : 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנֵאֵי בָצַע' וגו', שמשמע שמשה יבחר אותם, לעומת זאת דברי משה בתחילת נאומו: 'הבו לכם', וכן בפרשתנו, 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ', . ואומר הרמב"ן שכלל מעלות השופטים מתומצתים במילה 'וידועים'' - כי השופטים הרי צריכים להיות [שמות כא ,יח ] 'אנשי-חיל, יראי-אלקים, אנשי-אמת שונאי-בצע', ואלה היו ידועים כמועמדים טבעיים להיות שופטים, כי משכבר הכל היו אומרים: 'ראוי זה להיות שופט!'.
אולם בפרשתנו ערב כניסתם של ישראל לארץ-ישראל, נאום זה של משה-רבנו, מהווה גם נאום פרידה מכס הנשיאות בית-המשפט ומתפקידו ראש אבות בתי-הדין. מקור הסמכות עובר עתה ממנו אל העם. אומר משה-רבנו לישראל: מעתה, ''שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ'. מעתה המינוי יהיה על ידי השבט.
למעשה, כבר בתחילת נאומו, מתייחס משה-רבנו לדרך בחירת הדיינים, כשהוא אומר בדברים [א,יג]: 'הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חַכָּמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכם'.'הָבוּ לָכֶם' - אומר רש"י, הזמינו עצמכם לדבר. אתם הם מקור הסמכות. ועוד ביקש שהנבחרים יהיו גם חכמים, נבונים וידועים לשבטיכם, וכפי שמסביר רש"י, 'שאם בא לפניכם [מועמד לשמש כדיין], כשהוא מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו, שהרי גידלתם אותו... [ראש-השנה כה]. ואומר הרמב"ן שכלל מעלות השופטים מתומצתים במילה 'וידועים' - כי השופטים הרי צריכים להיות [שמות כא ,יח ] 'אנשי-חיל, יראי-אלקים, אנשי-אמת שונאי-בצע', ואלה היו ידועים כמועמדים טבעיים להיות שופטים, כי משכבר הכל היו אומרים: 'ראוי זה להיות שופט!'.
אך המלבי"ם מסביר את הסתירה לכאורה, בן אמירת יתרו : 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנֵאֵי בָצַע' וגו', שמשמע שמשה יבחר אותם, לעומת זאת דברי משה בתחילת נאומו: 'הבו לכם', וכן בפרשתנו, 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ', . ואומר הרמב"ן שכלל מעלות השופטים מתומצתים במילה 'וידועים'' - כי השופטים הרי צריכים להיות [שמות כא ,יח ] 'אנשי-חיל, יראי-אלקים, אנשי-אמת שונאי-בצע', ואלה היו ידועים כמועמדים טבעיים להיות שופטים, כי משכבר הכל היו אומרים: 'ראוי זה להיות שופט!'.
אולם בפרשתנו ערב כניסתם של ישראל לארץ-ישראל, נאום זה של משה-רבנו, מהווה גם נאום פרידה מכס נשיאות בית-המשפט ומתפקידו ראש אבות בתי-הדין. מקור הסמכות עובר עתה ממנו אל העם. אומר משה-רבנו לישראל: מעתה, ''שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבַטֶיךָ'. מעתה המינוי יהיה על ידי השבט.
למעשה, כבר בתחילת נאומו, מתייחס משה-רבנו לדרך בחירת הדיינים, כשהוא אומר בדברים [א,יג]: 'הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכם'.'הָבוּ לָכֶם' - אומר רש"י, הזמינו עצמכם לדבר. אתם הם מקור הסמכות. ועוד ביקש שהנבחרים יהיו גם חכמים, נבונים וידועים לשבטיכם, וכפי שמסביר רש"י, 'שאם בא לפניכם [מועמד לשמש כדיין], כשהוא מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו, שהרי גידלתם אותו... [ראש-השנה כה]. ואומר הרמב"ן שכלל מעלות השופטים מתומצתים בע"מ המילה 'וידועים'' - כי השופטים הרי צריכים להיות [שמות כא ,יח ] 'אנשי-חיל, יראי-אלקים, אנשי-אמת שונאי-בצע', ואלה היו ידועים כמועמדים טבעיים להיות שופטים, כי משכבר הכל היו אומרים: 'ראוי זה להיות שופט!'.
אך המלבי"ם מסביר את הסתירה לכאורה, בן אמירת יתרו : 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנֵאֵי בָצַע' וגו', שמשמע שמשה יבחר אותם, לעומת זאת דברי משה בתחילת נאומו: 'הבו לכם', וכן בפרשתנו, 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ', . ואומר הרמב"ן שכלל מעלות השופטים מתומצתים במילה 'וידועים'' - כי השופטים הרי צריכים להיות [שמות כא ,יח ] 'אנשי-חיל, יראי-אלקים, אנשי-אמת שונאי-בצע', ואלה היו ידועים כמועמדים טבעיים להיות שופטים, כי משכבר הכל היו אומרים: 'ראוי זה להיות שופט!'.
עתה משנכנסנו לחודש אלול, ערב יום-הדין, בו 'הנשא שופט הארץ', 'כי בא לשפוט הארץ', ראוי שנזכור את דברי סנגורם של ישראל בעל 'קדושת הלוי', רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זי"ע, על המלים 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ' , שאלו הם שערים של מעלה, שביד כל אדם למנות לעצמו את שופטיו בבי"ד של מעלה, כי כדברי המשנה בסוטה [א,ז]: במידה שאדם מודד, בה מודדים לו מן השמים. שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים וכו'.
אגב, ישיבת חכם תחת התומר אינה חדשה. על הפסוק וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם.' [שמות טו,כז] מובא במדרש: רבי אליעזר המודעי אומר, מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם י"ב מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה, ולמדו את ישראל חוק ומשפט, כאמור בזמרת שבת: 'חוקותיה במרה נצטוו באזהרה.כהררים בשערה, תלויים הלכותיה'.
הכותב משמש כיו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל