"יריב" - זה הביטוי שחזר על עצמו בסקירה הרב-זירתית שנתן השבוע לקבינט אחד מבכירי מערכת הבטחון. התבוננתי על שר המשפטים שישב לשמאלי... לא, לא אליו התכוון הדובר.
הוא התכוון לאויבים שלנו, אלה שזה עתה שמענו, באותה סקירה ממש, שהמטרה שמדריכה אותם היא "חזון השמדת ישראל", לא פחות. "אלה לא יריבים" - הערתי - "יריבים יש בכדורגל, בכדורסל, בשחמט. אלה שרוצים להשמיד אותנו הם אויבים, וכדי לנצח אותם ולמנוע מהם לממש את זממם, חשוב קודם כל להגדיר אותם כאויבים".
נחזור רגע אחורה, אל הכותרת הראשית של המצגת שהונחה בפנינו במסגרת הערכת המצב השנתית שהחוק מחייב להציג בפני הקבינט - הכותרת על "חזון השמדת ישראל". מי שהגדיר את הכותרת הזו לא התלהם, לא כתב שירה או מאמר דעה, ולא יצר סיסמא לקמפיין, אלא הניח בפנינו מידע מודיעיני ענייני ומפוכח על כוונותיהם של אויבינו הרבים והשונים במלחמתם הרב-זירתית נגדנו: לא רק להכאיב לנו, לא רק לכבוש חלקים מארצנו, לא רק לפגוע בנו נקודתית, גם לא רק לשחרר את אנשיהם הכלואים אצלנו, או לעצור את המתקפות שלנו נגדם. החזון שלהם הוא להשמיד אותנו, ומה שחוצץ בין החזון הזה ובין המציאות הוא רק העוצמה, הנחישות, התבונה, והערנות שלנו. וכמובן גם חסדי ה' יתברך שאליו אנו נושאים תפילה ותחינה: "אבינו מלכנו, הפר עצת אויבינו".
כמה אקטואלית פרשת השבוע שלנו להערכת המצב המודיעינית שקיבלנו, מצד אחד, ולטרמינולוגיה המוזרה שליוותה חלק מהסקירה שבעל פה, מצד שני. על דברי משה רבנו בפרשתנו "כי תצא למלחמה על-אויביך", מדגיש לנו רש"י: "יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם, כי לא ירחמו עליך". והוא חוזר ומדגיש את העקרון הזה גם בפירושו לדברי הכהן משוח המלחמה: "אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" - "אין אלה אחיכם! שאם תיפלו בידם, אינם מרחמים עליכם… על אויביכם אתם הולכים, לפיכך התחזקו למלחמה!" - כמה בסיסי, כמה משמעותי. כמה קריטי שהחיילים שלנו ידעו נגד מי הם נלחמים, ולא פחות חשוב מכך, שידעו למען מי ולמען מה הם נלחמים.
בדיוק בשביל זה הוקמו המכינות הקדם צבאיות, בדיוק בשביל זה בוחרת מערכת הבטחון, גם בימים מאתגרים אלה של מלחמה רב-זירתית, ארוכה וקשה, הצורכת כח אדם רב, להמשיך ולתת אישורי "דחיית-שירות" ל 5,000 צעירים וצעירות, ואף לתקצב את תקופת הכשרתם במכינות. במשרד הבטחון ובצה"ל, כמו גם אצלנו במשרד, מתוקף אחריותנו על המכינות הקדם צבאיות, מבינים היטב שזו השקעה נכונה, שתתן תשואה נהדרת לצה"ל: בוגרי המכינות יהיו בוודאות חיילים ולוחמים טובים יותר, רבים מהם גם ישארו זמן רב יותר בשירות הצבאי, ואף ימשיכו לתפקידי פיקוד, מתוך אותה הכרה והבנה עמוקה, על מה ולמה הם נלחמים - כי בדיוק על זה הם מתחנכים במכינה.
"מי-האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את-לבב אחיו כלבבו" - כמה נוקבים וכמה אקטואליים הדברים האלה, הנאמרים מפי הכהן משוח המלחמה. השבוע מצאתי את עצמי נזכרת בהם שוב ושוב, כשבכבישים וברחובות, באולפנים ובכותרות, עוד ועוד אוחזי-מיקרופונים, אוחזי-שלטים, ואוחזי-דליי צבע אדום כדם, עוסקים במאמץ מרוכז להמס את לבב החיילים, הוריהם, ומפקדיהם, ולהרתיע אותם מפני המלחמה הקיומית נגד אויבינו. אל מול "מפעל המסת לבב החיילים" הזה המשרת את "חזון השמדת ישראל" של אויבינו - מתחדד עוד יותר הצורך הקיומי בחיזוק הרוח, בהעמקת האמונה בצדקת הדרך, ובהכשרת הלבבות של מי שמתעתדים לעלות על מדים ולהילחם באותם אויבים.
דווקא במלחמה הקשה הזו, שהגענו אליה ללא שום הכנה מתאימה מוקדמת, דווקא בה התברר לנו עד כמה, יותר מכל מרכיב אחר בשדה הקרב, אנחנו מנצחים בזכות הרוח הגדולה של הלוחמים. המציאות מוכיחה: הצורך הקריטי להרחיק מהמערכה אנשים שעלולים לייצר דה-מורליזציה, הוא כאין וכאפס אל מול הצורך בדמויות מלאות רוח גבורה, בטחון, אמונה, ומסירות, המחזקות את רוח הלוחמים, מובילות את כל המערכה קדימה, ומאפשרות לנצח גם במצבים הקשים ביותר. כאלה הם בדיוק בוגרי המכינות, בכל יחידה ובכל תפקיד אליו הם מגיעים, ועל ההכשרה הזו שלהם אנחנו עמלים, בכל המכינות שלנו, מכל גווני הקשת החברתית בישראל. בשבוע הקרוב תיפתח שנת הלימודים במכינות הקדם צבאיות. 12 שלוחות חדשות הקמנו השנה, 10 מתוכן יחזקו את ההתיישבות בגבולותינו, ויסייעו לתושבי הצפון והדרום השבים הביתה. בע"ה אשתדל לבקר בימים הקרובים לפחות בחלקן, לפגוש, לחזק, לשמוע ולהשמיע.
אבל במכינות הציונות הדתית נפתחה שנת הלימודים כבר בראש חודש אלול, ואני זכיתי לפגוש השבוע את חניכי מכינת "מגן שאול" שבנוקדים, ואת חניכי מכינת אלישע שבבנימין. פגשתי נערים צעירים שהחליטו להשקיע שנה מחייהם כדי לבנות את עצמם טוב יותר לקראת השירות הצבאי, והבטחתי להם - על סמך היכרות רבת-שנים עם המכינות ועם פרי-ההילולים שהן מגדלות, שבתום שנת המכינה יתברר להם עד כמה ההשקעה הזו נכונה ומוצדקת.
שיתפתי אותם בכותרת המזעזעת על "חזון השמדת ישראל", וחשוב מכך: בתשובת-המשקל שהם עתידים לקבל בבית המדרש של המכינה, תשובה של "חזון גאולת ישראל" ברוח תורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל, שלימד אותנו לראות את ההיסטוריה בראי התורה, ואת התורה בראי ההיסטוריה. הרוח הגדולה של הרואה הגדול, שלימד אותנו לראות את איילת השחר שבקע אורה, ולהבין שכך היא גאולתן של ישראל. לראות את עצמנו בתוך התהליך המופלא הזה של דורנו, להודות על הזכות, ולשאוף לקחת בו חלק, להיות פעילים בתוכו, לקרוא "הנני" ולהתייצב למען העם, הארץ והמדינה מתוך אהבה, חיבור ומחויבות פנימית גדולה.
זכות גדולה נפלה בחלקי להיות אחראית על מפעל המכינות, מפעל בניין הרוח של חיילינו. זכות גדולה לא פחות היא להכיר את המחנכים וראשי המכינות, שכולם - מכל המגזרים - מלאים רוח גדולה, מסירות לא מובנת מאליה, ואחריות עצומה גם לבניין הכח האמתי של צה"ל - כח הרוח, וגם לבניינו האישי של כל אחד מהחניכים. אשרי העם שיש לו מחנכים כאלה, אשרי העם שיש לו חניכים כאלה, ואשרי על הזכות להיות שותפה למפעל החשוב הזה.