בתקופה האחרונה אחת מסדרות הטלוויזיה המדוברות ביותר היא 'התנתקות' שיצרה היוצרת והתסריטאית חוה דיבון עם רם לנדס בבימויו של לייזי שפירא.
דיבון התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על תהליך היצירה של הסדרה שנוגעת באחד האירועים הכואבים ביותר לציבור גדול בישראל - העקירה מגוש קטיף.
"במהלך כל השנים ניסיתי לכתוב על ההתנתקות, וזה לא הלך", מספרת דיבון. "הרגשתי שאני לא מצליחה להעביר את העומק של מה שקרה, את הכאב של האנשים שגורשו מביתם. זה לא סיפור שאני יכולה לעטוף במילים פשוטות. אני דתייה, אני ימנית, וכשאני שומעת את המילה 'התנתקות', אני דומעת. זה משהו מאוד אישי עבורי, והיה לי קשה לעמוד בפני זה".
לאחר שביקשה לנסות שוב את כוחה בכתיבת הסיפור, דיבון קיבלה פנייה מחברת 'קודה הפקות' לכתוב סדרה על הימים הקשים ההם. "הם פנו אליי ושאלו אם אני רוצה לכתוב סדרה על ההתנתקות. חששתי. לא ידעתי איך אפשר להעביר את כל מה שחווינו בצורה מדויקת. זו לא עבודה קלה, במיוחד עם כל מה שקרה, מאז ההתנתקות ועד היום. כל תקופה הכאב הזה צף מחדש".
הסדרה, נכנסת לתוך גרעין קטן של סיפור, ומתמקדת במשפחה אחת שנפגעת מההתנתקות, בעוד הדמויות השונות מתמודדות עם השפעותיה על חייהן. דיבון מייחסת את הפוקוס של הדמויות לניסיון להציג את השפעות ההתנתקות על האדם הפרטי. "הדמויות הראשית בסדרה היא דמות של אב, סבא ובן. כל אחד מהם עובר חוויות שונות".
הסדרה לא נועדה רק להיות דוקומנטרית, אלא גם להנחות את הצופים דרך העיניים של הדמויות הפשוטות, שבפני כל אחת מהם נבנה סיפור אופטימי לצד רגעי ייאוש. "הסדרה לא באה להסביר את כל מה שקרה. היא פשוט רוצה להציג את זה בדרך אנושית, שמחברת את הצופים, ולא רק כהיסטוריה או תיעוד".
באופן מעניין, דיבון מציינת את השפעת התקופה האחרונה על העבודה שלה. "בתקופת המלחמה בעזה כולם התחילו לראות את ההתנתקות בצורה שונה. זה פתאום היה רלוונטי והכאב היה ממשי יותר. זה מה שקרה גם לצוות שלי, שעד אז לא ממש הבין את המשמעות של המילים 'התנתקות' ו'גירוש'. ופתאום, זה היה כאילו הם ראו את זה בעיניים שלהם, את הסבל של הגירוש".
היא מבינה את התגובות המעורבות לסדרה. "יהיו אנשים שיגידו תודה שסיפרת את הסיפור הזה, ויהיו אנשים שיגידו איך את מעזה להציג את הצד השני כך ואחרת".
"יש דברים שלא כיסינו ואת ההשלכה המיידית שאחרי. בשמונה באוקטובר הגיעו לירושלים מפונים ורצנו אליהם והעיר עטפה אותם. לפני עשרים שנים הגיעו לעיר הזאת מפונים אחרים והעיר עטפה אותם אבל השאר לא. סיפרו עליהם שהם שותי תקציבים, מפונקים ודברים איומים אחרים. מה קרה להם אחר כך? הרי עכשיו יש משפחות שהתפרקו. אני רוצה לספר גם על מה שקרה למפוני גוש קטיף אחרי", מסכמת דיבון.