ח"כ אביחי בוארון (הליכוד) התארח בפודקסט של הדר מילר באולפן ערוץ 7 לשיחת עומק שבה הוא נזכר באירוע המכונן שהוביל אותו לעשייה הפוליטית.

"פינוי עמונה טען אותי ואת חבריי בהתחייבות לכל החיים, לפעול כמה שיותר חזק, לשינוי של מערכת המשפט וכפועל יוצא גם הליכה לפוליטיקה. שם גם נפל האסימון שאני מצטרף לליכוד", אומר בוארון.

הוא משחזר את הפינוי האלים ב-2006, חודשים ספורים אחרי ההתנתקות: "תנועת המטוטלת, הכאב האדיר שהיה לכולם בעקבות ההתנתקות, התנקז להר הזה בעמונה. בהתנתקות דיברו על 'בנחישות וברגישות'. בעמונה לא היתה רגישות. יצאו משם 350 פצועי ראש לבתי חולים. אני חושב ששם גם המערכת הבינה שלא יהיה יותר פינוי יישובים. שהמתיישבים לא יקומו וילכו".

ההחלטה להצטרף דווקא לליכוד ולא למפלגה סקטוריאלית, הייתה אסטרטגית ומחושבת. "אני מרגיש בליכוד כמו דג במים. ני חלק מהעם ישראל הגדול, הרחב, החי והתוסס".

בימים הלא פשוטים שעוברים על עם ישראל בעוד חיילינו נלחמים בעזה, בוארון בוחר לאמץ מבט אופטימי. "צריך לראות איך אנחנו יוצאים מזה הרבה יותר חזקים ומאוששים. אנחנו עושים דבר היסטורי, תנ"כי כמעט הייתי אומר, נלחמים ומכריעים את האויב הפלסטיני הזה. בסוף נצלח את המערכה הזו ונהיה הרבה יותר מחוזקים".

האופטימיות והדחף לעשייה אינם חדשים עבור בוארון. הם נטועים עמוק בחינוך שקיבל בבית, כבן לאם גננת ואב מחנך. "הכל מתחיל בחינוך. ממש, זה הגרעין של הכל", הוא אומר. העשייה הציבורית החלה הרבה לפני הכנסת. "הדבר הראשון שעשיתי באמת בחיים, זה להקים את תנועת מעייני הישועה, שעוסקת במנהיגי קהילות ו קירוב לבבות".

במקביל, החזון ההתיישבותי הוביל אותו להצטרף לגרעין שהקים את היישוב עמונה, אך חלום על קריירה פוליטית לא היה שם בשלב הזה. "רציתי לשנות את המציאות אבל לא בהכרח דרך הכנסת", הוא מבהיר.

הוא פנה ללימודי משפטים, היה שותף בהקמת עמונה, ובהמשך, לאחר הפינוי הכואב, דחף להקמת היישוב עמיחי, בו הוא מתגורר כיום. במקביל, זיהה צורך בתחום התקשורת וההסברה במגזר הדתי-לאומי והקים יחד עם רעייתו את המגזינים "פנימה" ו"ילדים", שלימים התאחד עם "אותיות". "כסף אפשר לעשות בהרבה תחומי פעילות, אבל התחום הזה של הסברה וחינוך והשפעה, כנראה, תמיד דגדג לי וחשוב שהוא יהיה במגזר הדתי-לאומי והמסורתי".

בסוף השיחה, הוא חושף פן אישי ופגיע נוסף, שהפך גם הוא למנוע לעשייה. "ממש בימים שנכנסתי לכנסת, באו אליי כמה חברים, והתחילו לדבר איתי על הנושא של חרם חברתי. סיפרתי להם שגם אני עברתי חרם בכיתה ז' וזה היה קשה מאוד. אתה נכנס לאוטובוס להסעה ואף אחד לא מתייחס אליך. אלו חוויות שהולכות איתך לאורך כל החיים".

החוויה האישית הזו הובילה אותו להגיש, יחד עם ח"כ קטי שטרית, הצעת חוק בנושא, שקידומה הוביל להקמת מוקד ייעודי במשרד החינוך. "אלו דיני נפשות", הוא קובע. "כל ילד שיש לו מענה זו הצלה ממש".

הוא גם מאמין שאותו חרם בילדות הפך אותו לאדם זהיר ורגיש יותר. "אתה הופך להיות הרבה יותר זהיר, לעניין פגיעה באחרים ומשתדל מאוד בנושא הזה".