הטיעון המרכזי של מערכת התעמולה העצמתית והיקרה שפועלת בחוצות המדינה כולה זה עשרים חודשים הוא שחובה עלינו קודם כל להציל מספר דו ספרתי של חטופים בכל מחיר.
כל מחיר כולל גם את חייהם של מספר תלת ספרתי של חיילים שנפלו ונפצעו במערכה מול החמאס, את סבל משפחותיהם השכולות ואת חייהם של מי שחלילה ייחטפו וייספו במערכה עתידית.
מערכה עתידית היא מתקפה עצמתית ומתואמת של ארגוני ומדינות אויב שמתעודדים מהצלחת החמאס לשרוד בעזה (אמנם בשן ועין). זאת, אם תתקבל דרישת הפסקת המלחמה בעסקה כאשר מספר ארבע ספרתי של אסירים (כולל אסירי עולם) חוזרים לחיק הארגון ומשפחותיהם.
אף שאין על השולחן עסקה בת ביצוע, עצם התביעה לסיים את המלחמה בעסקה לאחר הטבח והמערכה בעקבותיו, כאשר בקרבנו מספר ארבע ספרתי של משפחות שכולות והוכחה חיה לצפוי לנו בעתיד, היא תביעה בלתי מוסרית בעליל.
צריך לזכור שכל מפקד היוצא עם חייליו לקרב יודע בבהירות רבה שההסתברות שכולם ישובו בשלום נמוכה. למרות זאת הוא יוצא לקרב משום שגורל הלאום קודם לגורל חיי הפרט. זהו עקרון היסוד המוסרי שעל פיו פועל צבא שחייליו הם חיילי חובה, שגויסו בכח חוק המדינה מטעם האזרחים ולמען קיום ביתם הלאומי, ולא על בסיס התנדבות ושכירות.
מבחינה זו אין הבדל בין הרגישות לחיי לוחמים והרגישות לחיי חטופים. אלה ואלה סובלים באופן פרטי בשל שייכותם ללאום ולמען הלאום. האויב פוגע בהם כדי להכניע ולהשמיד את הלאום. היום ברור לכל בר בי רב שמדובר בכוונות השמדה ורק היכולות הן המגבלה במידה ולכן עלינו להשמידן עד כדי כך שלא ישתקמו.
מכאן שהטיעון לפיו על הממשלה להתעלם משיקולי קיום הלאום תחת איומי ההשמדה והטבח של שמחת תורה ולהתמקד בהצלת מספר קטן יחסית של חטופים הוא טיעון השולל את עצם קיום הלאום. המפעל הציוני הוא גוף מנוגד לטבע הגיאופוליטי, ולכן בניגוד למדינות שצמחו בדרך הטבע והשתקמו לאחר קריסה, המדינה היהודית לא יכולה להרשות לעצמה סיכון קיומי בשום פנים ואופן.
קריסה ישראלית אינה הפיכה, אלא לאחר עוד אלפיים שנה. בניגוד לגרמניה שרוסקה לפני שמונים שנה וחזרה להיות מעצמה בתוך עשרים שנה, מדינת ישראל לא יכולה להמר על עצם הקיום. מכאן, שאסור לממשלת ישראל לדחות את הכרעת האויב החמאסי שחשף בפנינו את הצפוי למפעל הציוני במידה ונותקף בעצמה גדולה יותר בעתיד הלא רחוק. הממשלה הנכחית נושאת באחריות מוסרית לקיום הלאומי בעתיד, תהיה הממשלה העתידית אשר תהיה.
כשם שחיי הפרט של חיילים בגיוס חובה משניים לגבי קיום הלאום כך גם חיי החטופים משניים כאשר מדובר בסיכון הלאום כולו. עלינו לקחת שיעור בהתנהלות לאומית אחראית מהמשפחות שהתאגדו בפורום תקווה והמשפחות השכולות שהתאגדו בפורום גבורה. הם עמוד האש ההולך לפני המחנה המורים לנו את הדרך המוסרית והנכונה בה צריכה הנהגת הלאום להתנהל בשבר שלתוכו הובילו אותנו מהלכים לא אחראיים במשך שלושים שנות אוסלו.
הכותב הוא חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי