לפני למעלה מחודשיים ביקשתי להצטרף לעתירה בעניין פיטורי היועמ"שית. הבקשה הוגשה בשמם של הורי חטופים, הורי נרצחים ועמותות של המחנה הלאומי.
לבקשה צירפתי את המסמך המלא של שר המשפטים נגד היועמשית. מסמך שהוסתר ע"י העותרים. בבקשה הצגתי מכתבים ששלחנו לשר המשפטים כבר לפני שנה וחצי בדרישה לפטר את היועמ"שית.
כשראיתי שבית המשפט לא מתייחס לטענותי ולא מוחק את ההליך למרות שהעותרים לא צירפו את הרקע העובדתי כבר לפני חודש דרשתי מבית המשפט להורות ליועמ"שית להשיב לטענות הממשלה במסמך שהוגש ליועצת כבר לפני חצי שנה ובו 86 עמודים ובו 324 סעיפים וצורפו אליו 84 נספחים.
לצערי בית המשפט התעלם מהבקשה כליל. גם מדרישתה של הממשלה לקבל ייצוג ע"י הפרקליטות בג"ץ התעלם.
כשראיתי לפני שבועיים שהממשלה לא מיוצגת ובית המשפט מתעלם מבקשותיי ביקשתי שבית המשפט יכריע בבקשת ההצטרפות כדי שאוכל להתכונן לדיון. השופטים ענו לבקשה שהם בכלל לא יאפשרו למשפחות החטופים למשפחות השכולות ולעמותות התומכות בפיטורין להיות חלק מההליך.
רק מי שמתנגד לפיטורין יכול להיות חלק מההליך. חוג הפרופסורים לחוסן מדיני ניסה לאתגר את השופטים והגיש עתירה נגד הסירוב של היועמ"שית לפיטורין מתוך ניסיון לחדור להליך היוקרתי בו בג"צ מאפשר גם לשמאל לטעון אך השופטים לא זרמו עם הרעיון.
מחר (יום רביעי) היה צפוי להתקיים דיון מביך בו כל מי שיטען בדיון יתמוך ביועמ"שית כאשר אין לממשלה כלל ייצוג.
השופטים שהבינו את האבסורד ביטלו את הדיון תוך שהם ממשיכים את ההליך ללא דיון שעלול להביך אותם ולחשוף את האבסורד ובנוסף לכך הם ביקשו מהממשלה להיכנע ולבטל את פיטורי היועמ"שית. אני לא מצליח להבין איך אפשר לבקש מהממשלה להיכנע ולוותר על האפשרות לשלוט כאשר כלל לא מתייחסים לטענות של הממשלה. האם אין גבול לזלזול?
מכאן נעבור ליועצת המשפטית לממשלה ולתגובה שהיא הגישה לבג"ץ בתחילת השבוע. תגובת היועצת מגלה כי היועצת אינה מכירה בכך שהציבור הוא הריבון והוא בוחר את הממשלה שמייצגת אותו.
היועצת בתגובתה ממציאה שיטת משטר חדשה בה היועצת היא זאת שמייצגת את הציבור והממשלה מייצגת אינטרסים אישיים בלבד.
המילים "האינטרס הציבורי" מופיעים בתגובת היועצת 6 פעמים ותמיד בהקשר בו היועצת היא זו שמייצגת את הציבור. לעומת זאת הממשלה מוצגת במסמך כמי שדואגת רק לאינטרסים האישיים של חברי הממשלה משל מעולם לא נבחרה הממשלה על ידי הציבור.
הפער בין חובת היעוץ המשפטי לפעול ל"שמירת החוק" לבין הרעיון החדש בו היועצת היא נציגת "האינטרס הציבורי" עולה בצורה יפה מסעיף 32 לתגובת היועצת בה נכתב כי "היועץ המשפטי ממלא את תפקידו... כנאמן של הציבור" תוך הפניה למאמר של פרופ' זמיר תוך הבאת ציטוט ממנו עולה כי היועץ המשפטי צריך להיות נאמן לחוק.
היועצת אפילו לא מנסה לטעון שהממשלה לא מייצגת את הציבור ההיפך הוא הנכון היועצת מוכיחה בצורה ברורה בסעיף 62 לתגובתה כי הממשלה נבחרה כאשר הציבור ידע שהממשלה סבורה כי היועצת לא תוכל לייצג אותה ויש להחליף אותה.
היועצת גם לא טוענת בתגובתה כי הציבור הביע בה אמון בצורה כלשהיא. כל שנטען היא שהיא שומרת על האינטרס הציבורי אך זאת בלי שהציבור הביע בכך רצון כלשהוא, ההיפך הוא הנכון הציבור בחר בממשלה ובראש הממשלה כאשר הוא יודע כי כנגד ראש הממשלה הוגשו כתבי אישום ומתנהל נגדו משפט.
היועצת טרם התייחסה למסמכי היסוד של הליך הפיטורין ובכך הוכיחה כי היא אינה מנסה כלל להיראות מקצועית.
להבנתי, כאשר היועצת באופן קבוע לא מתייחסת למכתבים שנשלחים אליה ע"י הממשלה ולא מנמקת את עמדותיה בכתב אין אפשרות לטעון כי היא פועלת בצורה מקצועית.
שיתוף הפעולה בין היועמ"שית לבין שופטי בית המשפט העליון מדיר את הציבור מהשלטון ומהאפשרות להיות הריבון ונותנת ליועצת שמסרבת להתייחס למכתבים שנשלחים אליה את האפשרות לשלוט בפועל כנציגת החוק ונציגת הציבור כאשר היא לא פועלת לפי החוק ולא נבחרה מעולם ע"י הציבור.
הכותב הוא יו"ר עמותת בצלמו