המסע של יהודה מורגנשטרן, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, לתפקידו הנוכחי, הוא סיפור על שבירת תקרות זכוכית ונחישות אינסופית. הוא גדל בבני ברק, במסלול חרדי קלאסי.
"גדלתי בדרך המסורתית", הוא מספר בראיון לעו"ד נאור גלברג בפודקאסט הנדל"ן של ערוץ 7. "נכנסתי לתלמוד תורה ועברתי את כל המסלול הרגיל של הישיבות כולל חתונה. למדתי בכולל להוראה".
נקודת המפנה הגיעה בגיל 24. "במהלך הנסיעה לאזכרה לסבא של אשתי נפל לידי עיתון מקומי שהיתה בו מודעה בה נכתב 'הטכניון פותח את שעריו למגזר החרדי'. לא ידעתי מה זה טכניון, אבל ידעתי שאני רוצה באיזשהו שלב לצאת לעבוד, ואם לצאת לעבוד אז בוא נעשה את זה כמו שצריך".
ההתחלה במכינה הייתה קשה - כמעט עד כדי שבירה. "אנחנו נכנסים לכיתה ביום גשום בינואר והמרצה רושם על הלוח סוגריים, שתיים קטן למעלה, צורות שאנחנו לא מכירים. לא ידעתי מה זה אלפא-ביתא".
אחרי שנה וחצי אינטנסיביות הוא וחבריו השלימו פערים של שנים ונכנסו בשערי הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול.
הוא דוחה את התפיסה כי קיים קונפליקט בין העולם החרדי לאקדמיה הטכנולוגית. "כשהלימודים הופכים להיות כלי עבודה, זה לא סותר שום דבר", הוא מסביר. "בעולמות ההנדסה, זה לא פוגש אותך".
הוא זוכר שאמר לנשיא הטכניון דאז "אתה לא צריך לדאוג מכמה כיפות נכנסות לטכניון, אתה צריך לדאוג מכמה כיפות יוצאות מהטכניון". מבחינתו, השילוב אפשרי לחלוטין, והמספרים הגדלים של סטודנטים חרדים מוכיחים זאת.
את הפילוסופיה שמנחה אותו בתפקידיו הציבוריים הוא ספג דווקא ממתרגל בקורס מתמטיקה, בוגר שייטת 13. "שאלתי אותו, 'למה אתה מבזבז את הזמן שלך עלינו?' הוא אמר לי: 'כשיש לך כישרון לעשות משהו, זאת לא זכות, זאת חובה'. אני זוכר את המשפט הזה. לכל אחד מאיתנו יש מה שאנחנו צריכים לעשות בעולם".
כעת, כמנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, הוא מיישם את תפיסת עולמו: רגולציה מאפשרת במקום בירוקרטיה מעכבת. "הרבה פעמים הממשלה כממשלה מסתכלת על המגזר העסקי כחשוד מיידי. התפקיד שלנו זה לא להיות שוטר, אלא לאפשר לו לעבוד".
בכל הנוגע למצוקת הדיור, מורגנשטרן מאמין בפתרון אחד מרכזי: הגדלת ההיצע באופן אגרסיבי ועקבי. הוא מפרט את הפעולות שנעשו בשנים האחרונות ושינו את המגמה: שיווקי קרקעות בהיקפים חסרי תקדים, השקעה תקציבית של מיליארדי שקלים בתשתיות ובהסכמי גג עם רשויות מקומיות, והגדלה דרמטית של כוח האדם בענף.
"הגדלת היצע המשמעותית שנעשית פה בשלוש שנים האחרונות לא הייתה אף פעם", הוא קובע וחושף כי מספר שעות העבודה של העובדים הזרים שהובאו לישראל מאז השבעה באוקטובר כבר עולה על מספר השעות שאבדו עם הפסקת כניסתם של הפועלים הפלסטינים. "אנחנו נמצאים בלי פלסטינים ועדיין יש 65 אלף התחלות בנייה בשנת 2024".
תוכניות הדיור בהנחה, הוא מדגיש, אינן הפתרון למשבר. "עדיין יקר לקנות דירה", מודה מורגנשטרן. לדבריו, התוכנית החדשה, "מחיר מטרה", תיקנה עיוותים מהעבר והגבילה את גובה ההנחה המקסימלי ל-600 אלף שקלים. בנוסף, ההגרלות מאפשרות למדינה לתעדף אוכלוסיות ספציפיות כמו משרתי מילואים ובני המקום.
במחלוקת מול משרד האוצר, שמעדיף השקעה בתשתיות על פני תוכניות הדיור בהנחה, מורגנשטרן מציג עמדה ברורה. "אם הייתי נמצא עכשיו עשור אחורה - לא הייתי עושה תוכנית דירה בהנחה. הייתי לוקח את הכסף ומשקיע בתשתיות". כיום, כשהתוכנית קיימת והשוק התרגל אליה, הוא חושב שביטולה ייצור אי ודאות מסוכנת. יתרה מכך, הוא מסביר שההנחה מגיעה מערך הקרקע ולא מתקציב המדינה, מה שהופך אותה לחסינה יותר מקיצוצים בתקופות משבר.
השורה התחתונה שלו נחרצת ואופטימית. הוא משוכנע שהפעולות העקביות להגדלת ההיצע כבר נותנות את אותותיהן, והמגמה תימשך, גם אם הריבית תרד.