חגי, לוחם במילואים בחטיבת כרמלי ותלמיד ישיבת ההסדר אור וישועה בחיפה, צפוי לשוב ולהילחם בעזה. רגע לפני שובו לקרב, הוא משתף במחשבות מהשנים האחרונות של לחימה אינטנסיבית.
הוא נזכר ברגעים הקשים ממתקפת 7 באוקטובר. "הייתי שם, בנובה וברעים בשבת שמחת תורה, 7-10. היינו הראשונים שהגענו לתוך הגיהנום, ונלחמנו פנים אל פנים מול המחבלים. הם לא לבשו מדים, אלא ג'ינס וטי-שירט. הם נראו כמו אנשים רגילים, אבל העיניים שלהם היו מלאות ברוע טהור. הם היו שם כדי לרצוח, כדי לטבוח".
על תחושת השליחות הוא אומר, "ברגעים האלה, אין מקום לספק. אתה לא חושב על פוליטיקה או על חדשות. אתה רק רואה מול העיניים את הדבר שאתה נלחם בשבילו. אתה מבין שהמאבק הוא על הנשמה שלנו, על הקיום שלנו. עבורנו, זו לא רק מלחמה צבאית, אלא מלחמת קודש".
הוא מתאר כיצד יצא ללא פגע מירי ישיר לעברו, "במהלך אחד הקרבות, קיבלתי צרור יריות ישירות אליי. ברוך השם, יצאתי ללא פגע. אני לא מסוגל להסביר את זה בשום דרך אחרת חוץ מהשגחה פרטית מדויקת. זה נותן לי כוחות שאני לא יכול להסביר במילים. האמונה שלי היא הכוח המניע שנותן לי כוח להמשיך, להילחם למען עם ישראל".
במהלך המלחמה, חגי והצוות שלו איבדו חברים לנשק, על ההתמודדות הזו הוא אומר: "האבל על חבריי שנפלו הוא חלק בלתי נפרד מהמסע הזה. אבל דווקא האובדן מחזק אותי. אני יודע שאני ממשיך להילחם עבורם, כדי שהקורבן שלהם לא יהיה לשווא. אנחנו יוצאים שוב לעזה, ואנחנו יודעים שהמשימה שלנו היא להכריע, לחסל את האויב, ולשים קץ לרוע".