ד"ר דינה ליסננסקי, מומחית לחקר הטרור בארצות אירופה, מהמרכז האקדמי שלם ומרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, מתייחסת בראיון לערוץ 7 להשפעתם של ארגוני איסלאם קיצוני על הכרעות מדיניות ופוליטיות במדינות האיחוד האירופי.
הסוגיה, מציינת ד"ר ליסננסקי, רלוונטית במיוחד לימינו אלה לנוכח המהלכים המדיניים המקודמים על ידי מדינות כדוגמת צרפת על אף שבפועל אינם קשורים לענייניה של צרפת, והמדובר הוא כמובן בהכרה הצרפתית במדינה פלשתינית, הכרה אליה צפויות להצטרף מדינות נוספות ביבשת.
בדבריה מתארת ליסננסקי את התהליכים שהובילו את הנשיא הצרפתי, מקרון, לבחור באפיק זה של הובלת המהלך המדיני להכרה במדינה הפלשתינית, ובעיניה מדובר במעין רצון של מקרון להוכיח שאינו פועל מטעמים איסלאמופובים כאשר הוא נאבק בארגונים מוסלמים קיצוניים הפועלים ליצירת מדינה אלטרנטיבית מוסלמית בתוך צרפת. בדבריה היא מזכירה את הארגון 'המוסלמים של צרפת' כמוביל את המגמה.
מקרון פועל לפירוק ההיררכיה של הארגונים הללו באפיקי אכיפה וחקיקה על מנת להגביל את ההשפעה שלהם על הציבור. צעדיו אלה גוררים אחריהם התנגדות מוסלמית הטוענת כלפי מקרון שצעדיו מבטאים מגמה איסלאמופובית. על מנת להרגיע את המלינים נגדו "זורק מקרון עצם" בדמות המהלך הפרו פלשתיני. ליסננסקי מציינת בהמשך הדברים כי מרבית המוסלמים בצרפת אינם שותפים לתופעות טרוריסטיות, וונדליסטיות או אנטישמיות, אך גם הרוב הזה חש מזוהה אידיאולוגית באופן עמוק עם הסוגיה הפלשתינית, כך שבמהלך שהוא מוביל יודע מקרון שהוא פונה לכלל המוסלמים בארצו ולא רק לאותם המוגדרים כארגוני קיצון.
להזדהות זו עם הפלשתינים תורמת תעמולה משומנת היטב שאינה מנסה לייצר איזון כלשהו בין הסבל הישראלי אחרי טבח השבעה באוקטובר לבין המציאות בעזה. אין כל יחס פרופורציונאלי בין הצדדים וישראל מצטיירת כמפלצת רוצחת ילדים.
ד"ר ליסננסקי מסבירה כי מפגש הערכים האיסלאמים והאירופים יוצר סולם ערכים משתלב שבו הפלשתינים נחשבים לסוגיית ליבה מאחר והם מתוייגים כעם עשוק ומסכן, עם שכאילו נגנבה ממנו מדינתו, על אף שמעולם לא הייתה מדינה כזו, והתיוג הזה של הפלשתינים מעורר הזדהות גם בקרב הרחוב הלא מוסלמי בצרפת. מכאן, היא אומרת, נובע הכינוי 'הברית האדומה ירוקה' לברית הערכים שנוצרה בין המוסלמים שהצבע הירוק הוא סמלם, לבין ארגוני השמאל הקיצוני שצבעם הסמלי הוא אדום.
יחס וותרני כלפי האדם שאינו לבן, זה הנחשב כעשוק ומדוכא, מתקבל ביבשת האירופית כאפליה מתקנת, חלק מסולם הערכים הנאור.
בהתייחס לישראל, אומרת ליסננסקי כי בעת האחרונה קיים סחף גדול של תופעות אנטישמיות בשל האווירה המעניקה לגיטימציה לתקיפת יהודים מתוך התפיסה לפיה אם ישראל עושה משהו הרי שכל היהודים אשמים. ישראל מתוארת באירופה כרוצחת ילדים בעזה ו"לכן הדברים מסלימים כעת, ככל שישראל ממשיכה את המלחמה שלתוכה היא נאלצה להיכנס".
הפוליטיקאים האירופים נתונים ללחץ משמעותי מאוד של כוחות איסלאמיסטים ביבשת, ובשל כך הם מקלים ראש באירועי אנטישמיות, האכיפה אינה מתבצעת והמציאות מסלימה. לזאת היא מוסיפה ומציינת את היחס הסלחני הנמשך כלפי מוסלמים וכלפי מי שאינו האדם הלבן באירופה בהקשר התקיפות המיניות הנמשכות של בנות לבנות בבריטניה, תופעה שממשיכה לתפוס תאוצה. "במשך שני עשורים המעשים הללו הושתקו כשקבוצות של מוסלמים הפכו בנות לשפחות מין בגילאים מאוד צעירים כשהמשטרה יודעת, כשעובדות סוציאליות יודעות, אבל כולם שותקים כי אם יגידו משהו נגד פקיסטנים בנגלדשים ומוסלמים בכלל יגידו שהם מפלים וגזענים ובחלק מהמקרים הם יאבדו את מקומות העבודה שלהם".
האירועים הללו התפוצצו במרחב האירופי, אומרת ליסננסקי ומוסיפה כי כעת יש התפוצצות המשך, התפוצצות מהעבר השני כאשר בבריטניה מתקיימות הפגנות של אזרחים נגד המציאות בה בנות אינן יכולות להסתובב לבדן ברחובות בשעות הערב לאחר שכמות ההטרדות והתקיפות המיניות צמחה באופן לא פרופורציונאלי, אבל כן פרופוררציונאלךי ביחס לכמות המהגרים שמתגוררים אצלם בשכונות".
"הדברים כבר יוצאים משליטה. זה כבר לא עניין של קומץ אנשי חוק או עבודות סוציאליות שחוששים למקום העבודה שלהם. העולם חווה תהפוכות גם בתחום הזה. במדינות כמו בלגיה בריטניה והולנד הדבר יצא משליטה ולעם כבר לא אכפת. תושבים שהבנות שלהם חוות את זה לא חוששים מתיוג של איסלאמופובים והם יוצאים לומר את הדברים באופן חופשי. הם מדברים לא כי קל להם לדבר אלא כי אי אפשרי שלא לדבר עליו".
האם מדובר בעדות נוספת למותה של הציביליזציה האירופית, כפי שתיאר זאת דגלאס מארי? ד"ר ליסננסקי סבורה שבתיאוריו את מה שעובר על היבשת האירופית מארי אינו מגזים. מדובר בתהליך שמתרחש ויש בו חוקיות כאשר התרבות המוסלמית אינה נטמעת אלא משתלבת בזו האירופית, וכך ערכים משלה הופכים להיות חלק מסולם הערכים האירופי. התגובה למציאות הזו באה לידי ביטוי בהפגנות אנטי מוסלמיות חריפות ובעליה משמעותית בכוחו של הימין הקיצוני בארצות אירופה.