בשבועות האחרונים נשמעים קולות המזהירים מפני מחסור בחלב בחודש תשרי, ומאשימים בכך את הרבנות הראשית לישראל בשל איסורי מלאכה בחגים. זו אשמה חמורה, חסרת כל בסיס.
מדובר בניסיון להפוך את הרבנות - ואת שמירת התורה והמצוות במדינה יהודית - לשעיר לעזאזל של בעיות כלכליות הנגרמות ממנגנון השוק, מהמחלבות ומהחלטות הממשלה. בעבר הופיעו "מחסורים" דומים שהתבררו כתוצאה מתמרונים שיווקיים ולא מכשל אמיתי של השוק. תמיד היה חלב גולמי זמין; הבעיה נגעה למוצרים שבפיקוח מחירים, שחברות הייצור מעדיפות לדחוק כדי ללחוץ על הממשלה לשנות את ההסכם.
החקלאים רוצים מחיר גבוה יותר כדי לכסות את עלויות הייצור העולות. הם כפופים למכסות ייצור ומרגישים שמגבילים את יכולתם להתפרנס. המחלבות מחויבות לייצר מוצרים בפיקוח שמניבים רווח נמוך ולכן מעדיפות להשקיע במשאבים במוצרים רווחיים יותר. גם הרשתות מהוות חלק מהמערכת: הן מוכרות את החלב במחיר נמוך, לעיתים אף במחיר הפסד, כדי למשוך את הצרכנים לחנויות - וכך הם נוטים לרכוש גם מוצרים אחרים שמניבים רווח גבוה יותר. הממשלה נעה בין הרצון להגן על הצרכן לבין הצורך לשמור על יציבות השוק וקובעת את כללי ההסכם. כל אלה יוצרים את המחסור המלאכותי.
שוק החלב בישראל פועל לפי הסכם רב-שנתי, עם כללים ברורים: מחיר מובטח לחקלאים, קביעת מכסות ייצור, חובת ייצור מוצרים מבוקרים ורגולציה על יבוא עם מכסים. זהו שוק מתוכנן שבו כל שחקן מושך לכיוון האינטרסים שלו, ולכן האשמה המופנית כלפי הרבנות היא גם טעות עובדתית וגם חזרה על דפוס מסוכן שראינו בעבר, כאשר יהודים הואשמו בצרות כלכליות באירופה וברוסיה. הרבנות אינה מייצרת חלב ואינה מחליטה על מלאים; היא אחראית לפיקוח כשרות בלבד. המחלבות יודעות מתי יחולו חגי תשרי ויכולות להיערך מראש בייצור ובמלאים - כפי שעשו עשרות שנים. אם יש בעיה, האחריות מוטלת על מי שלא התכונן, לא על מי ששומר על קדושת החג.
הפיקוח המחמיר ומנגנון מכסות הייצור מבטיחים יציבות מחירים ושמירה על רצף אספקה, אך גם יוצרים לחץ על המחלבות שמחויבות לייצר מוצרים ברווח נמוך. זהו מבנה כלכלי מורכב שמחייב תכנון מוקדם והיערכות של כל הגורמים, אחרת נוצרת מציאות של מחסור מלאכותי - לא טבעי. בהיסטוריה של היהודים באירופה וברוסיה, הם הוכפפו לעיתים קרובות למקבצי אשמה על בעיות כלכליות, מגיפות או מחסור במזון, גם כאשר לא הייתה להם אחריות לכך. דפוס זה נמשך מאות שנים והוביל לעיתים לגלי אנטישמיות, סנקציות, גירוש, פוגרומים ואפליה כלכלית. חזרה על הדפוס הזה במדינת ישראל - בהאשמת הרבנות על מחסור בחלב - מהווה סכנה כפולה: עיוות עובדתי והטלת אחריות כוזבת על המוסדות הדתיים במקום על הגורמים הכלכליים האמיתיים.
המאבק על החלב משקף מערכת מורכבת של אינטרסים: החקלאים שמחפשים יציבות כלכלית, המחלבות שמעדיפות רווחיות, הרשתות שמחפשות משיכת לקוחות, והממשלה שמנסה לאזן בין הכל. כל אלה יוצרים את המחסור המלאכותי, בעוד שהרבנות נשארת מחוץ למערבולת הזאת, מפקחת על כשרות בלבד ושומרת על קדושת החגים. הפניית אשמה כלפי הרבנות אינה רק עיוות עובדתי, אלא גם מסר מסוכן: היא מטילה על המוסדות הדתיים את האחריות על כישלונות כלכליים, בדיוק כפי שקרה בעבר בעולם, כאשר יהודים הואשמו בצרות כלכליות שלא בשליטתם. זהו דפוס היסטורי שמסוכן לחזור עליו, במיוחד במדינה יהודית שבה הדת היא חלק מהזהות הלאומית.
מחסור מתוכנן איננו אשמת הרבנות, אלא תוצאה של מאבקי כוח כלכליים. האחריות מוטלת על המחלבות להתכונן לחגים, על הממשלה לפקח באמת, ועל כלל השחקנים בשוק לנהוג בהגינות. הם שיתכוננו לחגים - לא שהדת תואשם בכישלונותיהם. בנוסף, בימים אלו מנסים חלק מהכותבים והמפרסמים להכניס את הרבנות לתוך הוויכוח הכלכלי, אף על פי שהמוסד מנסה להיות גורם מאחד במדינה. במקום לאחד ולתווך בין החקלאים, המחלבות והרשתות - יש מי שמעמיסים על הרבנות את האחריות על משברים שלא בשליטתה, ומנסים להפוך אותה לשעיר לעזאזל בוויכוחים סביב המחסור.
הכותב הוא יו"ר וועדת היבוא של מועצת הרבנות הראשית לישראל