1. שאלה: "אנחנו בני זוג בעלי תשובה בתחילת הדרך ומתלבטים לאיזה ציבור להתחבר: לציבור הדתי לאומי או לציבור החרדי? אין לנו יכולת לברר מי צודק ומי טועה, ואנחנו נבוכים בהמשך דרכנו".
שאלה זו הופנתה למדור השו"תים בשבועון 'עולם קטן', ונמסרה לידי ידידי הרב ב.ט., רב קהילה דתית לאומית חשובה ברעננה וראש בימ"ד להכשרת רבנים ציונים דתיים. גילוי נאות: לי אישית היכרות ארוכה עימו וכולי הערכה עמוקה כלפיו, בזכות שיעוריו המרתקים, שבהם נוכחתי כי ידיו רב לו בכל מכמני התורה.
ודווקא מתוך היכרות זו ציפיתי שכת"ר יציג את נתוני האמת בפני הזוג הנבוך, ויביא לידיעתם מי מהמגזרים מתמסר עד כלות לביטחון ישראל ומי מפקיר אותו בבוטות תוך סילוף מצוות התורה וההלכה.
אבל בתשובת הרב לא מצאתי מענה נחרץ. המקסימום שמצאתי היה שיש לבחון לגבי כל אחת מהשיטות "עד כמה מסלול זה מוסיף אהבת ה' ויראתו, תלמוד תורה וקיום מצוות, אהבת ישראל וארץ ישראל, וכמובן מידות טובות, שלווה וחוסן". לכאורה, כולם לגיטימיים: 'כולם עושים באימה וביראה רצון קונם'.
2. ולא היא, במחילה. לפנינו 'זרם' אחד שיצא ויוצא להילחם בעד עמנו וערי אלוקינו, ו'זרם' שני אדיש למצב הקשה ומתבצר בבועה אטומה מול הסטנדר, בעיצומה של עת צרה ליעקב. מקדשי ה' שסגרו את הגמרא בפרוץ המלחמה וכבר משרתים 300 ו-400 יום, תוך התנתקות מן המשפחה והפרנסה הקורסת, מול הנוהגים הפוך, כמו אותו חרדי ג'ינג'י חצוף, מחלל שם שמים, שתועד ברשתות מצווח מול חייל מילואים: 'הלוואי שתמותו במילואים'.
אפשר למשל להציע לשואלים לבדוק, מי איבדו ידיים ורגליים והפכו נכים לעד, ומי 'נפצעו' תוך כדי חילופי מהלומות בריתחא דאורייתא? מי האמהות והאבות שאינם ישנים בלילות מפחד הנקישה בדלת, רח"ל, ומי הישנים על מי מנוחות, נטולי דאגות?
ועוד יש להבהיר להם מי הציבור שמקיים בכל רמ"ח ושס"ה את מצווֹת 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?', 'לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ', הכל יוצאין למלחמת מצווה, ועוד, ומי רומס אותן במודע; ואפשר גם להציע לשואלים לבדוק מי משמיע בדביקות ובתדירות את התפילה לשלום המדינה ומי מתעלם ממנה בנחרת בוז; מי אומר פרקי תהילים להצלחת הצבא ומי בורח מבית הכנסת ברגע ששליח הציבור מתחיל את 'שיר המעלות'; ועיקר העיקרים: מי לומד תורה על מנת קיימה למעשה, ומי מתמקד רק בלימוד תיאורטי, בלתי מחייב, בניגוד לאזהרת חז"ל: 'כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו'.
ובתחום הכלל-לאומי: מי מאהיב שם שמים על הבריות ומי עושה ההיפך? מי מקנה לילדיו בנוסף לתורה גם לימודי ליבה, ברוח 'לעולם ילמד אדם את בנו אומנות', ו'כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה', ומי מטיל את פרנסת יוצאי חלציו על קופת הציבור?
3. עם זאת ברור מאליו שק"ק חרדים, אינה עשויה מעור אחד. יש בה קשת גוונים רחבה - החל מתמהוני נטורי קרתא והפלג ועד האמיצים המשרתים בצה"ל. כשם שגם במחנה הדת"ל קיים מגוון - מישיבות הקו והחרד"ל ועד אישים כמו חילי טרופר, מתן כהנא ועוד. כאן עסקינן במיינסטרים שבשני המחנות.
4. לשמחתנו, זכינו בדורות האחרונים לשני מאורות גדולים, שניסחו בתמציתיות את עיקרי האידיאולוגיה של שני הזרמים, ואולי צריך היה, במחילה, להציג את שיטתם בפני הזוג הנבוך: החתם סופר (1762-1839), אבי השיטה החרדית, שתימצת את עקרון-העל המרכזי של החרדיוּת בארבע מלים: 'חדש אסור מן התורה'. כל מה שלא היה בק"ק כתריאליבקה ובק"ק יהופיץ, אסור מן התורה. לעולמי עד.
ומנגד ביטא הראי"ה קוק, שנולד 26 שנה אחר פטירת החת"ס, עמדה ממש הפוכה: 'הישן יתחדש והחדש יתקדש'. כל כך הרבה תעוזה ועומק יש בה זו. לא עצימת עיניים והסתגרות, לא פסילה, אלא פריצה תורנית מושכלת מול פני 'הדור' שלנו: רענן את העבר וקדש את ההווה והעתיד.
לפנינו אם כן שני זרמים מנוגדים: מקדשי העבר, מול מקדשי הווה-עתיד-עבר גם יחד. ועכשיו תחליטו אתם, רבותי השואלים, אנה מועדות פניכם.
5. למרבה הצער, עקרון קידוש העבר בלבד, פוסל כל יוזמת פריחה חדשה במסעו ההיסטורי של עם ישראל: לא ציונות ולא מדינה יהודית, לא לאומיות יהודית ולא צבא יהודי, לא קיבוץ גלויות ולא שיבת ציון, לא מדע ולא תרבות, לא ליב"ה ולא דגל לאומי. אנחנו עדיין בגלות, ולכן הלבוש, המנהגים, התרבות, השפה - הכל כפי שנהגנו ביהופיץ.
ומכאן לא גדול המרחק לטענה, שמדינת ישראל היא מעשה כפירה, 'גלות בין יהודים', התגרות בגויים, הפרת שלוש השבועות, דחיקת הקץ, ויש שאומרים: מעשה שטן. ואם כך, למה שאנחנו ק"ק חרדים נסתכן במוות להגנתה? ואולי בכלל (כפי שהתבטא הרב ד"ל מראשי החרדים) עדיף שלטון ערבי, ללא צבא הגנה יהודי?
6. ומה באשר להלכות מדאורייתא ומדרבנן להצלת ישראל? - הלכתא למשיחא!! ומה עם פסיקת השו"ע (סימן קנ"ו), שיש לסגור בבוקר את הגמרא ולצאת להתפרנס: "אחר כך ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו"? - הלכה ואין מורין כן!!
ואילו בציונות הדתית זה בדיוק הפוך. המצוות מחייבות. הלכה וכן מורין כן. מדינת היהודים בארץ ישראל, שלהקמתה היתה נפש יהודי הומיה באלפיים שנות, היא קודש, יסוד כיסא ה' בעולם, אתחלתא דגאולה, ראשית צמיחת גאולתנו; וצבאה שחוצץ בינה לבין השמדת 8 מיליון יהודיה, קודש קודשים. "מדיו של חייל בצה"ל הם בגדי כהן גדול", התבטא הרצי"ה, בחתונתו של הרב שאר ישוב כהן, שהופיע לחתונתו על מדי צה"ל, למורת רוחם של קנאי ירושלים.
7. ההבדלים הללו מתבטאים כמעט בכל תחום הלכתי. הלוחמים שהצמיחה מתוכה הציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה) משליכים נפשם מנגד להצלת העם היושב בציון, בעוד אחיהם החרדים 'ממיתים' עצמם באוהלה של תורה וחלקם מבלי עולם ושורפים זמנם בטיולים של סתם ברחובות בני ברק וירושלים. את אברכי המשי לא מעניינת פסיקת הרמב"ם: 'כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה - הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא'.
8. בקיצור, לפנינו שני מגזרים שונים בעליל: אחד של 'לתת' ואחד של 'לקחת' - ויבחרו הנבוכים אל מי להסתפח.