הסדרה "התנתקות", המשודרת בימים אלו בתאגיד השידור, עוסקת במשבר האנושי, החברתי והאידיאולוגי שפרץ סביב עקירת יישובי גוש קטיף.
במרכזה - דמותו של מפקד המבצע, קצין בכיר בן הציונות הדתית, הנקרע בין מחויבותו לצבא לבין האמונה והקהילה שממנה צמח. הדמות הזו מזכירה במובנים רבים את האלוף (במיל') גרשון הכהן, אז תת-אלוף שפיקד על אחת האוגדות שפינו את הגוש.
בשיחה עם ערוץ 7, הכהן מדגיש כי "הדרמה אצל גיבור הסדרה הרבה יותר קשה. תודה לאל שלא עברתי דרמה כזו", הוא אומר בהתייחס לקרעים המשפחתיים המוצגים על המסך. עם זאת, הדילמות העקרוניות מוכרות לו היטב, והוא מתאר את הפיקוד על המבצע כמשימה כבדת משקל - רוחנית, מוסרית ולא רק מבצעית.
בסדרה מקבל מפקד המבצע את התפקיד דווקא משום היותו בן לציונות הדתית, מי שמבין את שפתם ואורחות חייהם של המתיישבים, וממילא דרכו הדברים יעברו באופן מתון יותר. הכהן מבהיר כי הוא נבחר לתפקיד באורח שונה לחלוטין. יד ההשגחה העליונה הייתה בכך, הוא משוכנע ומסביר כי אמנם יש הסבורים שראש הממשלה שרון והרמטכ"ל נהגו בתחכום כשבחרו בו כדי להקל על עצמם, אך האמת שונה לחלוטין, מה שמעצים בעיניו את הקביעה שאכן יד ההשגחה בדבר.
"בינואר 2005 הם הבינו שלא ניתן לעשות את הגירוש הנורא הזה בידי המשטרה בלבד, ולא רק בגלל היקף סדרי כוחות. זה אירוע מערכתי כולל שגדול על המשטרה, עם כל הכבוד לה. הם הבינו שצריכים לכך את האוגדות הסדירות. לצה"ל יש שתי אוגדות סדירות כבדות, אוגדה 36 שנשלחה לצפון השומרון ואוגדה 162 בפיקודו של טל רוסו. אוגדה 36 שהייתי המפקד שלה הייתה ברמת הגולן מאז מלחמת יום כיפור והבינו שזקוקים לה בפעולה בגוש קטיף. במקרה יצא להם שזה שאני המפקד שלה זה מביא תועלת", אומר הכהן ומדגיש כי התועלת האמיתית והעמוקה יותר הייתה בהבהרה שלו למערכת את התהליך שאליו היא נכנסת.
"בלי לזלזל באנשים, המשימה הייתה יכולה להיראות בעיניהם כמשימה לוגיסטית כבדה ואכן הייתה שם לוגיסטיקה רבה של קונטיינרים רבים, משאיות רבות, הרס הבתים, עולם ומלואו שצריך לנהל. באתי לדן הראל, אלוף הפיקוד, בתחילת מרץ עם מצגת כשהשקף הראשון היה שאנחנו הולכים לעשות זאת באופן ציוני. הסברתי שאנחנו במשבר של הציונות שביסודה היא בונה מתיישבת ונוטעת וכאן אנחנו עוסקים בהפוך, בעקירה ובהריסה. את זה צריך להבין כאירוע שהוא הרבה מעבר לאוסף משימות פיזיות", את הגישה הזו הבין דווקא מי שהיה אז מפקד מחוז דרום של המשטרה, ניצב בר לב שפנה לאלוף הראל והמליץ לו להקשיב לדבריו של הכהן. "הם הבינו שהם זקוקים לי, אבל הם גם הבינו שאני מפריע להם כי בלעדיי זה יילך אחרת".
בסדרה הגיבור מבין כמעט באקראי שהעקירה מגוש קטיף נועדה לשמש ראשית מהלך שאחריתו עקירת ההתיישבות כולה ביהודה ושומרון. הכהן מספר כי הדבר היה ברור לו מההתחלה, ואכן "לימים, כשבדקתי את זה, התברר לי שתכנית ההתכנסות של אולמרט נבנתה עוד אצל אריק שרון בפורום החווה. עם המסר הזה הלכתי לכל ראשי הנהגת ההתיישבות. היה ברור שמה שעומד כאן על הפרק זה לא רק גוש קטיף אלא כל מפעל ההתיישבות".
"ראיתי מאמר של אברום בורג שכתב ב'הארץ' שהגיע הזמן לשים סוף למשוואה שהציונות שווה התיישבות, אבירמה גולן כתבה שזה סוף עידן הגאולה והמדינה היא רק ועד בית ולא גאולה. הבנתי שעל הדבר הזה מתמקדת נקודת מפגש של מאבק בשאלה מהי ציונות ומהי גאולת ישראל, ואת זה צריך להציל מתהום הנשייה. האופן שבו נבצע את זה יקבע את העתיד", משחזר הכהן ומתאר שקף שהכין אז בימי ההיערכות לעקירה ובו הפרדה בין מה שהגדיר כגוש קטיף של מטה הכולל את הבתים, החממות והמבנים השונים שחשיבותם גדולה ורבה, לבין גוש קטיף של מעלה, כלומר רעיון ההתיישבות. התפיסה שאותה ביקש להנחיל הייתה שאם מבצעים הרס הרי שיהיה זה הרס של האבנים בלבד בעוד את רעיון ההתיישבות יש להמשיך ולעודד.
"הובלתי אותם לבוא באהבה לאנשים שחיים בגוש קטיף והמבצעים יצאו משם עם הרבה הערכה אליהם ולמפעל", הוא אומר ומציין כי גם לכך נותנת הסדרה ביטוי כאשר מפקד המבצע דורש מהחיילים להסתכל בעיניהם של המתיישבים על מנת לראות, להקשיב ולהבין את כאבם.
ועם זאת, אנחנו מציינים בפני הכהן, כי האג'נדה שאותה ניסה להציג בפני הציבור, בעיקר בציונות הדתית, על תחושת השליחות שליוותה אותו אז, לא חלחלה ועד היום הוא מואשם כמי שביצע את המעשה הקשה ואחראי לו. הכהן מציין כי הטחות האשמה הללו אינן נחלתו בלבד, ולמעשה "כל הנהגת מועצת יש"ע ובתוכם זמביש, שבלעדיו אין התיישבות ביו"ש וזכויותיו אינסופיות, מצאה את עצמה תחת עוינות. זה נובע מכך שלנוער זה היה קשה. אחת הטענות החשובות שאני טוען, ולא כדי להצדיק את עצמי כי לא אני הדבר החשוב, היא שלפנינו מאבקים נוספים על ארץ ישראל ואנחנו זקוקים לעם. המחשבה שאומרת שאם רק היינו נאבקים עד הקצה באלימות ראויה זה לא היה קורה, זו טעות חמורה. יש עד היום מי שמאמין בכך. הערכה שלי הייתה שהתפטרות שלי לא תשנה דבר ולא תוביל לזעזוע. באותם ימים היו אז מי שניסו לטהר את צה"ל ממי שנראו בעיניהם כמשיחיים וציונות דתית, ביניהם אני ואחרים".
הכהן משחזר מפגש עם ועד נווה דקלים ובו הסביר שהציפייה שלהם שהוא יתפטר תוביל לכך ששורה שלמה של מג"דים בני הציונות הדתית לא יהיו עוד בצה"ל וכשתפרוץ מלחמה לא יהיה מי שיוביל אותה. "אנחנו זקוקים לאנשים האלה כדי להוביל את המלחמה הבאה".
עוד שאלנו את הכהן אודות התלבטות שעולה בפני גיבור הסדרה שמבין שדווקא האופן המתון שבו הוא מבקש לבצע את העקירה הוא זה שיאפשר להנהגה להתקדם הלאה לעקירה ביהודה ושומרון, ואולי שבירת הכלים והתנהלות אחרת תבהיר שאין כוונה לקבל דברים בשוויון נפש, מה שאולי יביא את המנהיגות הפוליטית לגנוז תכניות שכאלה. "אלה שאלות שאין להן פתרון. זו לא שאלה במתמטיקה, וכל שאלה אסטרטגית היא כזו", משיב הכהן.
בהקשר זה דוחה האלוף במיל' הכהן את המחשבה שאם הציונות הדתית הייתה נלחמת על גוש קטיף תוך שבירת כלים בנוסח קפלן הדבר היה מוביל לשינוי ההחלטה ולמניעת העקירה. להבנתו יש לציונות הדתית נקודות חולשה שלא קיימות למוחים בקפלן. זאת "מתוך מערכת בינלאומית שרואה את הציונות הדתית כמאיימת על מה שהם היו רוצים לראות בישראל. בהיבט הזה כשהנהגת יש"ע החליטה לא לפרוץ את הגדרות בכפר מיימון, מה שעורר כעס גדול, קיבלה החלטה נכונה במבט היסטורי כי המציאות הייתה אז שלשרון היתה תמיכה בעם עד כדי כך שהוא יכול היה לירות באנשים. במקום כזה צריך לשקול איך מנהלים מאבק וגם לא הולכים לקצה שיסכן את כל המפעל".
"ביקשתי משרון דרך המזכיר הצבאי - מעולם לא היה לי דיבור אישי עם שרון - שיבוא ויגיד בתחילת ההתנתקות 'אנשי גוש קטיף, אתם חלוצים וגיבורי האומה, הוכחתם שיהודי לא עוזב את מקומו בארץ ישראל גם תחת התקפות טרור ורצח, הוכחתם לא עוזבים תחת איומי הממשלה שתאבדו את הפיצויים, כלומר שאדמה ובית בארץ ישראל הם הרבה יותר מתועלת כלכלית ונדל"ן, ועכשיו מתוך הערכה לגבורתכם בואו נראה איך מסדרים זאת ללא התנגשות חזיתית עצומה'". שרון לא אמר זאת ואף לא הגיב לבקשתו של הכהן, מה שאין כן נשיא המדינה דאז, משה קצב, שאמר דברים ברוח זו.
"הסדרה מעבירה את המסר כולל המסר האמוני בצורה טובה, מה שבא לידי ביטוי בהמשך שתילת החסה בחממה, בבחינת גם אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מהרחמים. ההבנה היא שאם אנחנו מאמינים שזה לא יקרה אז לא מטפלים בפיצויים ובשאלה לאן עוזבים כי זה ביטוי אישי של חוסר אמונה, ואכן אנשים עזבו בלי לקחת כלום".