לפני כעשרים שנה החל הרב שניאור להקים את מוסדות נחלת ישראל בעשר אצבעותיו, מוסדות שכוללות את ישיבת נחלת ישראל, את הישיבה הגדולה ואת האולפנא לבנות. אלפי תלמידים למדו שם במשך השנים וגדלו לתורה ולתפארת.
הגמרא מספרת על רבי חייא כי גרם שלא תשתכח תורה מישראל, ורבי יהודה הנביא היה אומר "גדולים מעשה חייא". מה היו המעשים הגדולים שלו. הגמרא מספרת שרבי חייא היה שותל פשתן וממנו היה קולע רשתות. ברשתות היה צד צבאיים, מאכיל את בשר הצבאים ליתומים ומהעורות של הצבאיים הוא היה מייצר קלף לכתוב עליו חמשה חומשי תורה.
אחר כך היה נכנס רבי חייא לעיר לוקח חמשה ילדים ומלמד כל אחד מהם חומש אחד. כך היה מלמד ששה ילדים אחרים את ששה סדרי משנה, כל אחד מהם לומד סדר אחד. אחר כך הוא היה חוזר לשתול פשתן ולהמשיך את המסלול במקום אחר. בנתיים היה כל אחד מהתלמידים שלו מלמד את חברו את מה שהוא יודע, וכך כולם היו בקיאים בכל חמשה חומשי התורה ובכל ששת סדרי המשנה. באופן הזה רבי חייא פעל שלא תשתכח תורה מישראל.
המפרשים אומרים שהשיטה של רבי חייא הייתה שכל לימוד התורה שלו היה נקי. הכל כשר. אין שום רמאות בכספים שמהם בונים את התורה. אין רמאות ברכישת הספרים אין משחק במשכורת המלמדים. כל הלימוד וכל מה שסביבו היה אמיתי נקי וקדוש.
באופן הזה התלמידים לא מרגישים שום רגש שלילי. הם אוהבים את התורה. הם מזדהים עם הלימוד ולומדים לבד ומלמדים אחד את השני מעצמם בלי שום פיקוח. זו הייתה הגדולה של רבי חייא ולכן רבי אומר עליו גדולים מעשי חייא שבזכותו התורה לא משתכחת מישראל גם אחרי שהוא עוזב את התלמידים ועובר למקום אחר. וגם אחרי שהוא נפטר מהעולם הוא עדיין מאיר.
זה גם מסביר מה שכתוב שם בהמשך הגמרא שריש לקיש לא הצליח למצוא את מקום קבורתו של רבי חייא, שהיה רבי חייא גדול מאוד גם אחרי פטירתו כמו בחייו. שהתלמידים שלו המשיכו את תורתו. לא היה אחד יכול להסתכל על הכסא של רבי חייא, ומי שהיה מסתכל היה מסתכן באיבוד מאור עיניו. אלא אם כן הוא היה לומד את תורתו וממשיך את דרכו.
כך מספרת הגמרא על הבנים של רבי חייא סיפור מופלא. "אליהו הנביא היה רגיל להיות בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא. פעם אחת בראש חודש התאחר אליהו הנביא מלהגיע לבית המדרש. שאל אותו רבי למה איחרת? ענה אליהו הנביא הייתי במערת המכפלה והערתי את אברהם שיטול ידיו ויתפלל ואחר כך החזרתי אותו למקומו. וכך עשיתי עם יצחק ואחר כך עם יעקב. שאל רבי למה לא הערת את שלושת ביחד? ענה אליהו כי חששתי שהם יתפללו ביחד ויביאו את המשיח קודם זמנו. שאל רבי האם יש דוגמתן בעולם הזה? ענה אליהו יש. רבי חייא ובניו.
אחרי שהלך אליהו לדרכו, גזר רבי תענית וביקש מרבי חייא ובניו שיתפללו לפני התיבה. כשהתפללו ואמרו "משיב הרוח" - נשבה הרוח כשאמרו "מוריד הגשם" - התחיל הגשם. רצו לומר "מחיה המתים" והתחילו לרעוש בשמים מי גילה את הסוד של רבי חייא ושני בניו. אמרו: אליהו הנביא. הענישו אותו בשישים פולסי דנורא. בא אליהו ונדמה לרבי חייא ובניו כמו 'דובא דנורא'. דוב של אש והתחיל להכנס בין רבי חייא לבניו. נטרדה תפילתם ולא אמרו "מחיה המתים".
מהסיפור המדהים הזה עולה כי בניו של רבי חייא היו בדיוק כמוהו, כי זה היה החינוך שלו לתלמידיו ולבניו. והתכונה הזו היא בדיוק התכונה של האבות כך נאמר על אברהם "וה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו".
הייתה לאברהם היכולת ללמד תורה באהבה והתלמידים שלו היו ממשיכים את דרכיו. וכך התורה מגיעה גם עד דורינו. מתלמידים שהולכים בדרכו של אברהם. וזה היה כוחו של רבי חייא וזה היה כוחם של תלמידיו, בהם היה הרב שניאור קץ זצוק"ל.