הרב דוד מיכאל שמידל העלה לכתב את דבריו של הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל, מרבני חוג חזון איש, אותם שמע ממנו לפני עשרות שנים, ובהם התייחסות לשאלת גיוס בני ישיבות בעת מלחמות ישראל.
הרב שמידל ציין כי הדברים נכתבו מזיכרון, ולכן אינם בהכרח בלשון המדויקת של הרב נדל. לפי הדברים המובאים, מלחמה להצלת ישראל מיד צר נחשבת למלחמת מצווה, והכל חייבים להשתתף בה בפועל.
הרב נדל תמה על כך שחכמי הדור פטרו את בני הישיבות בשעה שהיו מלחמות כאלה, והביא שלושה טעמים שנשמעו לכך - אותם דחה אחד לאחד.
הטעם הראשון, לפיו יש צורך להרבות זכויות על ידי עיסוק בתורה ותפילה בעת מלחמה, נדחה על הסף: "ואין זו אמת, ואין כן הלכה, והכל חייבים בעת צר לעמוד בגופם להציל מיד הצר". לדבריו, אין ללמוד ממדרש תנחומא על מלחמת מדין, שכן אין הלכה נקבעת ממדרשים.
גם את הטענה כי הצבא הוא מקום של ניסיונות רוחניים קשים שלדבריהם אי אפשר לעמוד בהם, דחה: "אם המלחמה הזו אכן מלחמת מצוה היא בעינינו... היה צריך להשתדל לחפש אחר תחבולות... ומכיון שלא עשו כך, הרי שלא זהו טעם הפטור".
לגבי הטיעון האחרון - הצורך בשימור התורה על ידי קבוצה קבועה של לומדים - כתב: "הענין הזה אמת אבל אינו מספיק... היה צריך לבדוק ולשער כמה לומדים הינם הכרחיים ללגיון לומדי תורה... על כרחך באה מטעם נוסף".
לדעתו, הסיבה האמיתית לפטור מגיוס היא מהותן של מלחמות המדינה, שלדבריו "אין מגמתם הצלת נפשות ישראל מצר העומד לכלותם", אלא שמירה על קיומה של המדינה, ולכך אין חובה הלכתית. "קיומה של המדינה הוא דבר שאין לנו שום ענין בו... לא יתכן להכריח איש להילחם עבור משימה שאין לו שום ענין בה".
הרב נדל, הוסיף כי בניגוד לימי דוד המלך, כיום אין מסורת כיצד להפעיל שלטון מדיני לשם עבודת ה'. לדבריו, טובת העם היהודי בגלות היא שלטון גוי הגון, ולא שלטון עצמי. "הטוב עבורנו הוא להיות תחת שלטונו של גוי הגון ושם נעבוד את בוראנו", כתב, והוסיף כי גם אם ירצו לצאת ללחום בעצמם - לא תינתן להם האפשרות לכך מצד שלטונות המדינה.