את ההתמודדות האישית עם מותה של חברתה מפגיעת רסיסי טיל, מינפה יובל שמואלי, אמנית צעירה, להקמתו של כפר טיפולי לעזרתם של נפגעי טראומה דרך אמנות ובעזרתם של אמנים מתחומים שונים.
הכול החל בפרויקט הגמר שהתבקשה להגיש במסגרת לימודי האדריכלות ועיצוב הפנים שלה. היא בחרה להקדיש את הפרויקט לחברתה, עדי אודיה ברוך ז"ל שנהרגה כשהייתה בדרכה למילואים. היא אמנם לא זומנה למילואים אף לאחר טבח השבעה באוקטובר התעקשה להגיע על מנת להקים חמ"ל חדש בשדרות. בדרכה פגע ברכבה טיל, רסיסים של הטיל הביאו למותה.
יובל מספרת שעוד לפני האירוע בו נהרגה חברתה חשה שמשהו לא טוב צפוי לקרות ותכננה לחדול את שירות המילואים שלה עצמה. השתיים נפגשו כאשר עדי יצאה למילואים ויובל המשיכה בחזרה לביתה. שעות לאחר מכן הגיעה ההודעה על כך שלא מוצאים את עדי. ההודעה על מותה הגיעה זמן מה לאחר מכן.
"הראש חושב מה אפשר לעשות ואיך אפשר להנציח ואיך מתמודדים. איך קמים מזה בעצם", היא מספרת על ההחלטה לייחד את קברה של עדי ולשם כך נכנסה לסטודיו לקרמיקה, שם החלה לפסל אחרי תקופה ארוכה בה לא פיסלה. היא פיסלה כתר חמניות, הפרח שהיה אהוב על עדי ולצידו פרפרים המסמלים את החברות האמיצה שהייתה בינן לבין צעירה נוספת.
בהמשך החליטה יובל לקחת את מיזם האמנות וההנצחה צעד אחד קדימה להקמתו של כפר אמנים שבו יטופלו באמנות נפגעי טראומה. זאת כחלק מהלקח האישי שלה כמי שהאמנות סייעה לה להתמודד עם השבר והאבדן.
בכפר שהוקם בעין הוד שעל הכרמל מגוון אמנים מתחומים שונים משלבים יחד עם המטופלים גוף ונפש, והמקום המיוער והמנותק מהמולת היומיום משלים את האווירה הנדרשת לאתגר שכזה. במקום חדרים לבודדים וחדרים לזוגות, כאשר האמנים מגיעים גם הם לחמישה ימים, מראשון ועד שישי, ללוות את שלבי ההעצמה הנפשית של המטופלים. לצד מקום המגורים גם מקום מיוחד עבור המלווים את המטופלים.
יובל מספרת על הרעיונות שהתווספו תוך כדי התקדמות המיזם על בסיס ניסיון ועל בסיס ניסיונם של אחרים, בין השאר עמותת אוהל אברהם המסייעת לחברים שכולים.
בדבריה היא מציינת עד כמה מיזם כזה של נתינה וסיוע לזולת מבטא את אישיותה של עדי ז"ל. "זו הייתה המהות שלה. היא הייתה אדם של נתינה אינסופית ושל יצירתיות. היא הייתה צלמת בחסד, מצלמת חתונות, שזה סוג של אומנות לשמח ביום המאוד מלחיץ הזה ולהוציא את הרגעים הטובים והמאושרים של כל חתן וכלה".
עוד מספרת יובל על המיזם שהקימה משפחתה של עדי, מקרמה לחופות תחת הכותרת 'עדי עד' וכך "גם היום היא ממשיכה להסתובב בחופות, גם אם היא לא מצלמת אותן. ה'בניין עדי עד' שלה מסתובב בכל חופה וחופה".