אתמול ניתן פסק דין מקומם של בג"ץ בעניין האוכל לנוח'בות. מבחינת משפחות החטופים פסק הדין מעיד על זלזול בחטופים והמשפחות השכולות ולא פחות מכך, בציבור.
כשאני מדבר על זלזול אין הכוונה לפסיקה עצמה שמחייבת את המדינה לדאוג לכך שכל מחבל ומחבל יקבל את האוכל הנדרש. הזלזול מתבטא בדרך בה צעדו השופטים. בפסק הדין שעוסק במחבלי הנוחבא יש מילים שפשוט לא מופיעות. המילים: נוחבא, רוצח, אנס, טבח. הם מילים שבית המשפט לא ראה צורך להזכיר בפסק הדין. ברקע העובדתי לעתירה נכתב בפסק הדין: "פרוץ המלחמה המרה ביום שבעה באוקטובר 2023." אין טבח, רצח, אונס. יש מלחמה ויש אסירים. המסגרת יוצרת בסופו של דבר את המסקנה.
לפני כמעט שנה הגשתי בקשת הצטרפות להליך מטעם 5 משפחות חטופים (מירן, אור, מור, גוילי, סמרנו). בדיון שהתקיים השופטת דפנה ברק ארז ביקשה שאדבר "שורה וחצי", זאת לאחר שנציגי הנוחבא טענו באריכות. טענתי שאסור שתהיה ביקורת שיפוטית על תנאי המחבלים שחטפו את החטופים בשעה שאין כל ביקורת על תנאי החטופים.
גם בדיון נוסף שהתקיים נתנו לי לטעון במשפט אחד וטענתי שמחבל שהיה במצב של עודף משקל והגיע למשקל תקין זה דבר תקין ואין צורך בהתערבות שיפוטית.
במהלך כל הדיונים, השופטים ניסו להדיר את החטופים מההליך תוך שהם מעולם לא צירפו אותם להליך ואף הוציאו אותם מהתיק בהחלטות בהם נכתב "נסתפק בכתובים". רק התעקשות סיזיפית על "זכות העמידה" של משפחות החטופים והגעה לדיונים בהם דנו בהליך, גרמו לכך שמשפחות החטופים מופיעים בהליך כ- "מבקשים להצטרף".
לאחר שניתן הצו על תנאי ביקשתי מבית המשפט להבהיר איזה "דין" מחייב להאכיל את המחבלים יותר מהמינימום שניתן להם. השופטים בתגובה סגרו את האפשרות שלי לעיין במסמכים בתיק.
הגשתי בקשות נוספות לעיין במסמכים בתיק, אך נציגי המחבלים טענו שזה יפגע בפרטיות של המחבלים ועורכי הדין.
לאחר שהתעקשתי, בית המשפט הורה כי אקבל את המסמכים מושחרים. בלשכת השופטים עסקו במחיקת כל פרט מזהה של המחבלים ורק אחר כך נמסרו לי המסמכים.
עיון בפסק הדין מלמד כי אותם חמש משפחות חטופים אותם ייצגתי מכונים "מבקשים להצטרף". לא מוזכר ברמז שמדובר ב- "משפחות חטופים". לא מוזכרת ברמז טענה כלשהיא שהם טענו. אפילו לא ניתן להבין האם הם ביקשו להצטרף לטענות בעד או נגד העתירה.
השאלה האם יש להתנות את האכלת מחבלי הנוחבא בהאכלת החטופים היא שאלה משמעותית שבית המשפט מסרב לדון בה.
עניין החטופים מוזכר בפסק הדין בסעיף 30 שם נכתב: " יש לזכור שעדויותיהם הכואבות של פדויי שבי ששוחררו מלמדות כי משטר מזון נוקשה יותר אינו מיטיב את סבלם של אחינו החטופים הנתונים עדיין בצרה ובשביה, ואף להפך."
אני באמת מתקשה להבין האם מדובר בקביעה עובדתית? בהכרעה שיפוטית? או במשאלת לב? האם לא ראוי שבג"ץ יפתח את השאלה בצורה רצינית וידון בה? האם המצב בו מחבלי החמאס מרעיבים את החטופים אינו ראוי להתייחסות מעבר לשורה וחצי מהם ניתן להבין שבית המשפט סבור שהסיבה להרעבת החטופים היא משטר המזון הנוקשה שננקט ע"י הממשלה. הטענה הזו מוזכרת בשתי מילים בלבד ואין לה כל תימוכין או ראיות. מדובר בגישה של השופטת דפנה ברק ארז.
אם בית המשפט רוצה לכתוב פסקי דין יתכבד ויציג את התמונה המלאה הכוללת את טענות משפחות החטופים וידון בטענות אלו בצורה משפטית. מצב בו בית המשפט שומע רק את טענות החוטפים אך מזלזל בחטופים ולא מתייחס כלל לטענותיהם אינו מצב נסבל ואין לקבל אותו.
במקביל לעתירה לגבי האוכל של הנוח'בות הנמצאים בבתי הכלא יש עתירה נוספת בה נטען כי צה"ל מרעיב את המחבלים הכלואים במחנה עופר (שאינו נמצא תחת שב"ס). גם לעתירה זו ביקשתי להצטרף בשמם של בני משפחה של חמישה חטופים. בסיכום הבקשה נכתב כי המשפחות ממילא סובלות מערפל ולכן הן מבקשות הכרעה בעניין הבקשה כך שהם לא יישארו בערפל עד לדיון. השופט עופר גרוסקופף החליט בתחילת השבוע: "הבקשה תידון, ככל שיהיה בכך צורך, במהלך הדיון".
שוב הזלזול במשפחות החטופים שנשארות תלויות באוויר ולא יודעות האם הן יצורפו לדיון או לא. הדיון עתיד להתקיים ביום רביעי הקרוב בשעה 9:00 ואנחנו נמשיך לדרוש את הצדק שבית המשפט מתיימר לייצג. משפחות החטופים אותם אני מייצג מרגישות כי בהתנהלות בית המשפט אין אפילו מראית של עשיית צדק, וקשה להן הבחין ולו בטיפה של חמלה ואנושיות כלפי המצב הקשה בו הן נמצאות.