ביום שישי האחרון התקיים בחוות משמר הכרמל אירוע לציון תשעים שנה לעליה להתיישבות החלוצית בכרמל במעמד צאצאי המתיישבים הראשונים. על האירוע והסיפורים שנשמעו בו שוחחנו עם מי שהנחה את האירוע, חוקר המורשת גדעון מיטשניק.
את דבריו פותח מיטשניק באיזכור ההתמודדות הקשה של מתיישבי הימים ההם עם הטרור הערבי שגבה 15 קורבנות מיושבי ומיישבי הנקודה, וזאת בהקשר ישיר לפיגוע הטרור הקשה היום (שני) בירושלים.
כמאתיים משתתפים הגיעו מכל רחבי הארץ ובהם צאצאי המתיישבים, מבנים ובנות ועד חימשים וחימשות, לאירוע אליו חברו רשות הטבע והגנים האחראית על חוות משמר הכרמל, המועצה לשימור אתרים, אוניברסיטת בר אילן וארגון מורשת ההגנה. באירוע נשא דברים גם תא"ל במיל' אפרים לפיד, יו"ר הארגון.
"קהל רחב בא לציין את ההתיישבות שהחלה בכרמל בשבת שובה באוקטובר 1935, העלייה החמישית. יזם בשם יוסף לוי חולם על הקמת חווה חקלאית שאולי תהפוך עיר. לחווה חשב לקרוא 'יערות הכרמל'", מספר מיטשניק. "הוא פונה לתנועות הנוער הדתיות, עזרא ובני עקיבא. התקופה הייתה קשה לשיווק קרקעות ולכן הוא חשב שיחד עם תנועות הנוער הדתיות ועם העולים שמגיעים מאירופה יהיה אפשר לממש את החלום שלו. כך נוצר מיזם החווה הדתית".
"בשבת שובה תרצ"ה מגיעים למקום שבשיפולי הפסגה 14 פועלים צעירים, בהם גם בחורה צעירה. כולם צעירים דתיים שהגיעו זה מכבר מגרמניה, הם מקימים מחנה אוהלים ליד בקתות נטושות של אריסים ערבים. יוסף לוי, היזם, רכש 6000 דונם קרקעות מאחד האנשים האמידים באזור ומתחילה פעילות בניסיון להקים את החווה, כאשר אחד המייסדים הוא יצחק ריש, שבתו השתתפה באירוע ונשאה דברים".
"החיים בחווה התנהלו לפי עקרון של תורה ועבודה, כלומר שלמדו תורה בשעות מסוימות ביממה ושעות לעבודת האדמה עם הוויי חברתי. גידלו ירקות, גידולי שדה, עצי פרי וחפרו בורות מים ובהמשך בנו גם מבני מגורים", מספר מיטשניק ועובר אל השנים הקשות של מאורעות תרצ"ו תרצ"ט (36'-39'), שנים בהן נרצחים 500 יהודים ו-250 בריטים, בפיגועי טרור רבים במה שכונה 'המרד הערבי הגדול'.
בעקבות המתיחות הביטחונית עוברת הקבוצה למגורים במבנה האבן של בעל האחוזה. מבנה זה שוקם לימים והוא קיים עד היום ובו הוצבו לקראת האירוע תמונות היסטוריות מלפני תשעים שנה. "המבנה הופך בעיני מתיישביו למעין נקודת מבצר והחלוצים שיוצאים לפיתוח המקום מתמודדים גם עם הבעיות הביטחוניות שפוגשות אותם מהר מאוד ובתוך שנתיים מתרחשים שלושה פיגועים בהם נרצחים חמישה עשר". בין הנרצחים גם משה בלאט, מי שנשלח על ידי ההגנה להיות המפקד של הנקודה.
לאחר נפילתו של משה ההגנה שולחת כיתה של חניכים לתגבור המקום ומחפשים בארגון מחליף ומוצאים למשימה זו נער בן 16, מאיר זרודינסקי, לימים האלוף מאיר זורע, שהיה אז תלמיד בבית הספר הריאלי ולא שש לעזוב את לימודיו, אבל משכנעים את אמו והוא נאלץ לעזוב את לימודיו, הופך למפקד הנקודה וממלא את התפקיד בהצלחה.
בעקבות התגברות האיומים הביטחוניים הפעילות בנקודה דועכת והמתיישבים נוטשים למעט אחד, נציגו של יוסף לוי, שממשיך כמעט בבדידות ליישב את הנקודה עד 1948. מיטשניק מציין ניסיונות נוספים ליישב את המקום והאזור, בין השאר בהקמת גבעת וולפסון באתר סמוך, ניסיון שלא צלח.
בשנות השישים הוכרז המקום כגן לאומי כרמל. מיטשניק מעיר ומספר כי כאשר החלה ההתיישבות במקום היה הסכם, כתוב או לא, בין המשפחות לבין יוסף לוי שהם יקבלו קרקע ונכס, אבל מאחר ונטשו לא קיבלו דבר, למעט בודדים מהם.
מוסיף מיטשניק ומספר על המבנים שעודם קיימים, על שביל החלוצים שנחנך במקום לאחר אסון השריפה בכרמל, שביל על שמו של אסף רמון, בנו של אילן רמון, על התצפית המרהיבה שבמקום ובה התכנסו אותם רבים לאירוע הצדעה למתיישבים הראשונים, בהם הייתה גם דפנה קהילה, בתו של יצחק ריש שנפטר בשנת 2015 וחרט על דגלו את המאבק להנצחת זכרם של חללי משמר הכרמל. ברוח זו התקיים האירוע כהצדעה לראשוני המתיישבים הדתיים במקום. זו, אומר מיטשניק, הייתה "מטרת האירוע, שהתקיים ביוזמת פרופ' אלעד בן דרור מאוניברסיטת בר אילן".
עוד מציין מיטשניק את נוכחותו באירוע של סלמאן אבו רוקון בן עוספייא, מהדרוזים של הכרמל, שלמשפחתו היסטוריה של תרומה לביטחון המדינה. "אחת המטרות הייתה לנסות ולהניע את הצאצאים להרים את הדגל וליצור את עשיית המורשת ואכן, בסיום האירוע, לפני הסיור בשביל החלוצים, פתח אחד הצאצאים קבוצת ווטסאפ עם תמונות מהאירוע". האם זו תחילת העמקת ההיכרות עם המורשת ההיסטורית של המקום? מיטשניק, וכנראה לא רק הוא, מקווה.