רן ישי, שכיהן בעבר כשגריר, ראש סגל שר החוץ, סמנכ"ל במשרד ראש הממשלה ומנכ"ל משרד ירושלים, שיגר מכתב לשר החוץ גדעון סער ובו המלצות לפעולה מול צרפת, אותה הוא מאשים כי היא מתייצבת בימים אלה לצד הפלשתינים.
בראיון לערוץ 7 הסביר ישי, המשמש כיום כראש אגף המחקר במרכז ירושלים למדיניות יישומית, כי שר החוץ מקיים ישיבות חשיבה על רקע הכוונה לסגור את הקונסוליה הצרפתית בירושלים.
לדבריו, מדובר בגוף ש“אנשיו הצהירו נאמנות לרשות הפלשתינית ולא לישראל, ונוכחותו בעיר מבטאת את התפיסה לפיה ירושלים אינה בריבונות ישראלית".
"הקונסוליה נחשבת בעיניהם לשגרירות צרפת בפלשתין, והיא יושבת מול החומות בירושלים", מספר ישי על האבסורד המדיני. "הם לא מכירים בירושלים כבירת ישראל. הם מתייחסים אליה כשטח נפרד שהוא לא ישראל ולא פלשתין, כמו בהצעת החלוקה. הצרפתים רואים את המעמד שלהם יותר חזק מהמעמד של ישראל. יש להם ארבעה שטחים שהם רואים את עצמם כשומרים שלהם, ואת הנחלות הללו הם רואים כריבונות צרפתית לכל דבר".
"בעיניהם מעמד היהודים בירושלים הוא כמו שהיה לפני מאתיים שנה. הם מתנהלים כמדינה בתוך מדינה ונותנים בקונסוליה שירות לפלשתינים ולישראלים", אומר ישי ומציין את ההטבות הרבות שמקבלים אנשי הקונסוליה מישראל, ובין השאר אשרות חניה, מגורים, הטבות מס ועוד. בשל רמת החיים בירושלים הם מעדיפים להתגורר בה ולא ברמאללה, על אף שהם אינם רואים את עצמם כפופים לנהלים והחוקים הישראליים.
ישי מזכיר כי בשעתו ישראל כץ, כשהיה שר חוץ, הבהיר לנורבגים שנהגו כך שעליהם לעזוב את הקונסוליה ולעבור לרמאללה, ואלה בחרו לארוז את מיטלטליהם ולצאת מישראל.
לשאלתנו כיצד הגענו לסיטואציה מדינית אבסורדית שכזו, מציין רן ישי פרטים מההיסטוריה שהובילה למציאות העכשווית. הקונסוליה הצרפתית קיימת בירושלים מאז 1843. התורכים העניקו לצרפת מעמד של מגן הנצרות בירושלים. למעשה, ישראל ירשה את המצב החצי עותמאני חצי בריטי הזה עם הקמתה. מאחר וצרפת הייתה מהבודדות שתמכו בישראל בשנותיה הראשונות ושלחה לכאן משלוחי נשק, לא היה היגיון מדיני מעשי להתעמת איתם ובחרו להותיר את המצב כפי שהוא. ישי מציין כי כאשר לפני מלחמת ששת הימים דה גול החליט להפקיר את שיראל להתמודד עם צבאות ערב, הייתה הזדמנות לשינוי ההסכמות מול צרפת, אך הדבר לא נעשה.
כיום, הוא אומר, "צרפת משתנה ונחלשת, ישראל מתחזקת וההתנהגות הצרפתית מתחת לכל ביקורת, ולכן שר החוץ הגיע למסקנה שמצריך לבחון את סגירת הקונסוליה". מאחר וסגירת קונסוליה אינה מתבצעת בהנחת מנעול על הדלתות, ישנם צעדים מקדימים שאותם מנה במכתבו לשר החוץ. הראשון שבהם הוא שלילת מעמדם הדיפלומטי של עובדי הקונסוליה, "אם הם לא נאמנים בישראל, שלא יהיו כאן. או שהם כפופים לשגרירות הצרפתית ועובדים מול משרד החוץ הישראלי, או שלא יהיו פה".
בנוסף הוא מזכיר את הטבות המס שניתן לבטל, את לוחיות הזיהוי הדיפלומטיות שמעניקות הטבות ויחס מועדף וגם אותן ניתן לשלול, כך גם את הכניסה והיציאה מהרש"פ. ניתן גם לקחת מהם את תעודת הזהות הדיפלומטית. עוד מזכיר ישי את ההתעלמות הישראלית מעבירות הבנייה שבוצעו במבנה הקונסוליה, יחס שגם אותו יש להפסיק ולהתחיל בהליכים מתבקשים על ידי הרשויות והעירייה.
ישי מזכיר בדבריו כי בחסות הפעילות הקונסולארית הצרפתית בירושלים התנהלו קשרים עם תומכי טרור, הובעה תמיכה במחרימי ישראל ואף נעשה שימשו במבנה הקונסוליה להסתרת מסיתים. כל אלה בוצעו בניגוד לחוק ומהווים עילה והצדקה בפני עצמם לנקיטת כל הצעדים והסנקציות שהוא מזכיר בדבריו.
לדבריו, משרד החוץ יכול לשגר מכתב ובו רשימת הדיפלומטים הפועלים מטעמה של הקונסוליה הצרפתית בירושלים ולהבהיר שמעמדם ישתנה בעוד מספר מסוים של ימים וההטבות יילקחו מהם. להערכתו אנשי הקונסוליה לא ימהרו לעזוב. מעמדם בירושלים חשוב להם מדי והם ינסו למצוא כל דרך להמשך נוכחותם בה. לשם כך יצטרכו לקבל על עצמם את הכללים והנהלים הישראליים.