אמש התבשרנו על אירוע מזעזע: משפיען הרשת האמריקאי, צ'ארלי קירק, נורה למוות במהלך נאום באוניברסיטה ביוטה.
קירק, הידוע בתמיכתו הנלהבת בישראל ובעמדותיו השמרניות, הפך בן רגע לקורבן של אלימות פוליטית. הנאום נקטע, המקום הפך למרחץ דמים, וכל העולם עצר את נשימתו.
כמו תמיד במקרים כאלה, השאלות הקשות עלו מיד. האם יש הצדקה למעשה? האם ניתן להבין את המניע? כמה שעות לאחר מכן, הגיע הדיווח ''המפתיע'' על פיטורי הפרשן הפוליטי מת'יו דאוד מרשת MSNBC, לאחר שאמר ש"רטוריקת השנאה" של קירק היא שהובילה לרצח שלו. בדבריו, הוא כמעט רמז ש"הגיע לו" וכי הוא הביא על עצמו את מותו.
אז מהי האמת? האם האמת של מת'יו או האמת של צ'ארלי?
האמת שנעשית עדרים עדרים
אנחנו חיים בעידן של מסרים קצרים, שבו אנחנו נחשפים בעיקר לדעות התואמות את השקפתנו. הרשתות החברתיות, עם האלגוריתמים שלהן, יוצרות עבורנו בועה שבה דעותינו רק מתחזקות. האם זו כל האמת?
הגמרא במסכת סנהדרין (צז, א) מביאה דבר נפלא על "ימים נוראים" אחרים, אלו שלפני בוא המשיח. היא מספרת ש"האמת נעדרת". והרי זה מוזר. הרי ברור שיש אמת, אז למה אומרים שהיא "נעדרת"? התשובה של "אמרי דבי רב" היא: "מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה" . האמת לא נעלמה, היא פשוט התפרקה לחלקים ומתקיימת במקומות רבים. היא מטיילת ומגיעה למקומות שמעולם לא חשבת שתמצא אותה שם.
חשבתי על כך, שהמצוות הכמעט האחרונות בתורה, המופיעות בפרשתינו, מדברות על נתינה, 'ביכורים' ווידוי מעשרות'. ומה הדבר המעורר השראה בהן לטעמי?
שהמעשרות שאני נותן, ייתכן ומגיעות לכאלו שאני רחוק מהם ביום-יום, כאלו שאולי לא הייתי רוצה שיתקיימו, והנה אני זה שמכלכל אותם, דואג שימשיכו הלאה. לא מפליא?
בסופן של המצוות (כמעט) מבקשת התורה לומר- 'למדת? הבנת שיש הרבה מצוות? מעולה, תדאג שיהיה מקום לכולם בחייך.
האם נהיה מוכנים לקבל זאת? שהאמת קיימת גם אצל חברנו, ולא רק אצלנו? האם נוכל לקבל את האמת של "שונאינו?"
דמו-קרטיה מול דם-וקרטיה: הלקח האישי
הדברים אינם נכונים רק למקרה הקיצוני של צ'ארלי ומת'יו, אלא לכל תחום בחיינו. כן ממשלת שינוי או ממשלת ימין על מלא? כן חרדים בצבא או לא? מה הדרך להכריע את חמאס? מי האדם הנכון לרמטכ"ל? אנחנו חיים בעולם של דעות רבות, וכולן רוצות לטעון שהן האמת היחידה.
במסגרת קבוצת שאלות ותשובות בישיבה, שאל אותי תלמיד שאלה מתבקשת: "שמעת על הרצח של צ'רלי? מה אתה חושב על זה?".
נער יקר, עניתי לו, האמת? זה מפחיד. מפחיד שאנשים לא מוכנים להכיל דעה אחרת משלהם, ומגיעים לרמה כזו של תגובה. במקום דמו-קרטיה, קיבלנו דם-וקרטיה.
אין לי באמת מה לעשות עם צ'ארלי, לא חצי דבר. אבל יש לי מה לעשות באופן אישי בסביבתי: להיות אדם יותר קשוב ומכיל. להיות כזה שמנסה לחפש את האמת גם אצל השני. עלי להבין שלא כל האמת נמצאת אצלי, וההוכחה לכך פשוטה: הצד השני קיים, ואין חובה או מצווה על חיסולו.
הכלל הוא כזה: דבר שקיים בעולם, יש לו משמעות ואמת בשבילי גם כן. והאמת והשלום אהבו.
הכותב הוא רב קהילה, מחנך ומשורר