על ישראל להרים ראש ולהתגאות בבחירת הבורא בם לשימם עליון על כל העמים כממלכת כהנים וגוי קדוש. אין זו גאווה לשם גאווה, אלא גאווה שבזכות שקיבל על עצמו באומרו 'נעשה ונשמע', נבחר הוא כעם סגולה המסוגל יותר מכל העמים, לקיים את רצון הבורא ובכך להיות אור לעצמו ולגויים.
'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ'. זוהי הקדמת משה לברכות ולקללות.
אומרים חז"ל, ישראל נמשלו לשמן שאינו מתערב בשום משקה, ולעולם הוא צף למעלה, כן ישראל. וכך הוא לשון הילקוט שמעוני: כל המשקים מתערבים אלו עם אלו, והשמן אין מתערב עמהם, שנאמר: 'וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם' [דברים ז,ג]. וישראל עולים למעלה, שנאמר: 'וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ'. ומה הזית שעושים ממנו שמן ומאיר, כך ישראל מאירים הם לעולם הבא, שנאמר: 'וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ' [שופטים ה" לא] . [ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רפט, וכן בדברים-רבה ז,ג].
וכאשר ישראל בגלות בין הגויים, הייתה ניכרת מעלתם ונתרבה חביבות ה' יתברך לבניו, שגם בגלות נקראו צדיקים ביחס לגויים, כדברי הנביא ישעיה [ס, כא] 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ', אפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון.
'וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ' - וכך אנו מברכים בקידוש של ר"ה: ברוך אתה ה' אמ"ה אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשתנו במצוותיך וכו'. וכן בברכת התורה: 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'.
גם לימוד לשם לימוד וגם מעשה המצוות בפועל. בנוסף 'רוממתנו מכל לשון' בכך שנתן לנו את לשון הקודש, בה ברא את עולמו. כך הוא ברוקח, רבי אלעזר מגרמייזא, לפני כ- 1180 שנה [תפילת המועדים תרל"ב] ומוסיף שהיו משתמשים בלשון הקודש עד דור הפלגה שבו נתגלגלו הלשונות לשבעים לשונות. אומר הירושלמי במגילה [פ"א ה"ט] ונשאר לשון הקודש לישראל עמו. ובו נברא העולם [בראשית רבה יח,ד].
אומר האבן עזרא, זאת הברכה היא שלא תהיה בעולם אומה כמותכם. וכתב המלבי"ם: 'עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ', היינו, אף אם הוא חלש, אין לו לירא ממי שתחתיו, אף אם יהיה גיבור.
דון יצחק אברבנאל מרחיב ואומר: דעתי בביאור הפרשה הזאת, שמשה אדוננו ביאר בה הקדמה תוריית, והיא שהשכר האלקי, הברכות, יהיו לאחד משני סוגי אנשים. האחד, לשומעים דברי ה' יתברך ומצוותיו. רוצה לומר, השלמים באמונות, ועם זה גם עושים את מעשה המצוות בכל לבבם ובכל נפשם. וזאת היא המעלה העליונה הכוללת הן את המדרש והן את המעשה.
והמין השני הוא, מאותם האנשים המאמינים בתורה האלקית בשלמותה ושומעים למצוותיה, אבל מפאת מונעים [אילוצים] שיש להם, אם מאימת האויבים וסיבות נוספות, לא יקיימו את כל המצוות המעשיות. והם עָם המדרש ולא עָם המעשה. והמדרגה הזאת היא למטה מהראשונה מאד. דוגמת הנמנעים מלהצטרף לאחיהם הלוחמים, מפחד למינהו. אויב, שידוך, קלקול רוחני, ועוד.
נאמר בתפילה: 'קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך', הקדושה של עם-ישראל קיימת בזכות קיום המצוות בפועל בכל מצב. כך גם נאמר בתפילה בקדושת היום: 'אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות', אך הקדושה מתוך ש'קדשתנו במצוותיך', ורק מתוך כך, 'וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'.
מוסיף בעל הרוקח [שם] 'וקדשתנו במצוותיך', מניין שקיום מצוות מביא קדושה? שנאמר: 'דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו'. כי שומר המצוות נקרא קדוש.
'שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' [במדבר א,ב], היינו, על ישראל להרים ראש, להתגאות בזכות שיש לישראל בבחירת הבורא בם לשימם עליון על כל העמים כממלכת כהנים וגוי קדוש. אין זו גאווה לשם גאווה, אלא גאווה על כך שבזכות ועל דעת קיום תורה ומצוות שעם-ישראל קיבל על עצמו באומרו 'נעשה ונשמע', נבחר הוא כעם-סגולה, כזה המסוגל יותר מכל העמים, לקיים את רצון הבורא ובכך להיות אור לעצמו ולגויים. סגולה המותנית בקיום המצוות, ככתוב: 'וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.
אך לא די בקיום המצוות כהלכתן, יש לקיימן מתוך שמחה. ואם עם-ישראל לא מקיים את המצוות מתוך שמחה, יכול שיזכה הוא בברכות, אך לא יזכה ל'וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ'. כך כתב כ"ק האדמו"ר בעל 'שפע חיים' מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל בדרשותיו על החומש.
אך האם אותה עליונות שבפסוק הינה על העמים הסובבים אותנו או על כל העמים? על כך אומר מרן הרב אליהו זצוק"ל, שההבטחה הזו שהקב"ה מבטיח לישראל, היא, שיהיה עליון מעל כל העולם כולו, והיא בעבור שנתן לנו את הארץ הקדושה, ומטרת המתנה היא, כדי שנוכל לשבת בה לבטח.
לכן העליונות היא לא רק על העמים הסובבים אותנו בלבד, אלא גם על כל האומות כולן. וכמו שכתוב בישעיהו [מט,כג] 'וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קוָֹי. [משיבת נפש שמג].
עליון כנגד עליון. ישראל כעליון על כל גויי הארץ, נבחר על ידי ה' שהוא עליון על כל הארץ. קיום מצוות בשמחה מבטיח את היות עם ישראל עליון על כל העמים, כפי שאנו אומרים בראש-השנה, שבע פעמים במזמור לבני קורח, קודם תקיעת שופר: 'כָּל־הָעַמִּים, תִּקְעוּ־כָף. הָרִיעוּ לֵאלֹקים, בְּקוֹל רִנָּה. כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא. מֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל־כָּל־הָאָרֶץ'. ולכן ' יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ; וּלְאֻמִּים, תַּחַת רַגְלֵינוּ', וכך יתקיים בנו ''וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ'. או אז גם 'יֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ ה' לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ' [ תהלים פג יט] וכי 'אַתָּה ה' עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ, מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים. [תהלים צז ט].
אך כפי שאומרים בצרפתית, noblesse oblige, אצולה מחייבת. זכות עצומה נחל עמנו בבחירת ה' את ישראל מכל העמים, אך עליונות זו, עם קבלת התורה בהר סיני, בו זמנית, ומאז ועד היום, ירדה שנאה לעולם, סיני לשון שנאה. מאז העם היהודי משלם ביוקר עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה, תמיד היהודי נמצא אשם. מאז, האנטישמיות ומעלליה הינן מחלה כרונית שטרם נמצא לה מרפא, כי בעיקרה נובעת היא מקנאה על עצם בחירת ה' בישראל, או אצל אחרים מכח האינרציה, המושרשת עוד באבותיהם ואבות אבותיהם, תהיה אמונתם אשר תהיה וגם אם לא תהיה בהם כל אמונה.
לאחרונה התווספה אנטישמיות הנובעת מהתרפסות כלפי האחים המוסלמים הכובשים יותר ויותר מקומות ועמדות מפתח באירופה. והמחלה, מסתבר, אף מדבקת. מדבקת היא אף בחלק מהעם היושב בציון, כמחלה אוטואימונית.
אומר דוד המלך, 'אל תתנני בנפש צרי, כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס'... ובלשון העם, פייק ניוז, עלילות דם או עלילות הרעבה מדומה, ודומיהם, המביאים תירוץ נפלא והבנה מליאה לפוגרומים, לאינקוויזיציה, ל'פתרון סופי', לגזרות למיניהן, לפיגועים דוגמת זה שאירע השבוע בירושלים, ל'שביעי באוקטובר', ועוד כהנה וכהנה.
עלילות אלה נופלות על אוזן-קשובה ותמיכה מליאה אצל כל גויי הארץ, מכח אותה שנאה שירדה לעולם, מאז נבחרו ישראל כעם סגולה, כממלכת כהנים וגוי קדוש. דומה כי התשובה העיקרית לאנטישמיות היא הברכה שבראש הפרשה, היותנו בפועל, עליון על כל גויי הארץ, כשה' מדריכנו על במות אויבינו ומרים קרננו על כל שונאינו, ועושה לנו לעינינו ולעיניהם ניסים ונקמה.
מחיר כבד משלם ישראל על הבחירה בו, אך מאידך זכה הוא לזכות גדולה, שלא להיות כאותם פראי-אדם, ואף לא כאחד האדם. האדם הראשון נברא בראש-השנה, שהרי ככתוב בפסיקתא בשם רבי אליעזר, בכ"ה באלול נברא העולם, וביום השישי לבריאה נברא האדם, היינו בראש-השנה. היה לו לאדם הראשון 'הספק מרשים' ביום הראשון לבריאתו. אומרת הגמרא בסנהדרין אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוא [אותו] היום. שעה ראשונה - הוצבר עפרו, שניה - נעשה גולם, שלישית - נמתחו אבריו, רביעית - נזרקה בו נשמה, חמישית - עמד על רגליו, ששית - קרא שמות, שביעית - נזדווגה לו חוה ... תשיעית - נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית - סרח, אחת עשרה - נידון, שתים עשרה - נטרד [מגן עדן] והלך לו.
אמר הקב"ה לאדם: זה סימן לבניך, כשם שעמדת בדין זה ויצאת בדימוס [ללא עונש], וכל זה בחודש השביעי [חודש תשרי] באחד לחודש [היינו בראש-השנה], סמך הדבר למה שאדם נידון בראש-השנה. 'זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון', נאמר על יצירת האדם. כך אומרת הגמרא במסכת ראש-השנה [כז.]. ובדף לא. אומרת הגמרא, בעניין שיר של יום: בשישי היו אומרים 'ה' מלך גאות לבש' - על שם גמר מלאכתו של האדם ואז מלך עליהם.
מסביר רבי עובדיה-מברטנורא במסכת תמיד [ז, משנה ד] 'ה' מלך', שבו נשלמה מלאכת הבריאה, ובו נברא האדם שמכיר מלכותו של יוצרו. הוי אומר, שבריאת-העולם הייתה מפני שעלה ברצון ה' יתברך למלוך בעולמו, וכדי שיהא מי שימליך אותו למלך, לתכלית זו, נברא האדם. ורק אחרי שברא את האדם, נקרא ה' מלך. ואכן, בר"ה בו נברא האדם, בו ביום ממליכים אנו מחדש מדי שנה את ה' על העולם.
זוהי גם משמעות הפיוט 'אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא, לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא'. בזכות יצירת האדם נעשה מלך, כיעוד ומטרת הבריאה, עד שכָּתַב רַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד וְרָב הָאי גָּאוֹן וְרָב שְׁרִירָא גָּאוֹן: כָּל מִי שֶׁמְּכַוֵּן בְּעֵת הַתְחָלַת 'אֲדוֹן עוֹלָם' - עָרֵב אֲנִי בַּדָּבָר שֶׁתְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, וְאֵין שָׂטָן מְקַטְרֵג עַל תְּפִלָּתוֹ, וְאֵין לוֹ שָׂטָן וּפֶגַע רַע בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים בִּתְפִלָּתוֹ, וְאוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף יֵצֶר הָרַע מַשְׁלִים אִיתּוֹ.
בדרך שונה אך דומה בפרקי דרבי אליעזר [פרק ג]. שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, ואלו הן: תורה, וגהינום, וגן־עדן, וכיסא הכבוד, ובית־המקדש, ותשובה, ושמו של משיח.
תורה מנין? שנאמר [משלי ח, כב] 'ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז', 'קדם' - היינו, קודם שלא נברא העולם...מיד נתיעץ הקב"ה בתורה, האם לברוא את העולם. השיבה לו ואמרה: 'ריבון העולמים! אם אין צבא ואם אין מחנה למלך - על מה הוא מולך? ואם אין עם המקלסים למלך - אי זה הוא כבודו של מלך? שמע אדון-העולם וערב לו.אומרת התורה, שיש תכלית לבריאה, כי יש מי שיקלס אותו. ולא עוד אלא שהתורה עצמה היא גם תבלין ליצה"ר שבאדם.
בכל שנה שואלים המלאכים, מה אנוש כי תזכרנו? מה יתרון יש ביצירת האדם? האם נתקיים רצון ה' בבריאת האדם? באים ישראל וממליכים את בוראם, ומבקשים בתפילות ראש-השנה שיגלה כבודו ותיראה מלכותו. אין בקשת סליחה וכפרה בר"ה, אלא תשובה מוחצת למלאכים על עצם קיום העולם, עצם קיום תכלית הבריאה, בזכות ישראל הממליכים את הקב"ה עליהם.
מעתה ברורים ביותר דברי הרוקח בתפילת המועדים [תרל"ב], על משמעות האמירה בתפילה 'ורוממתנו מכל לשון'. עד דור הפלגה, כל באי עולם היו משתמשים בלשון-הקודש. בדור הפלגה נתגלגלו הלשונות לשבעים לשונות. הוי אומר, תחילה הייתה לשון-הקודש שפת האדם-הראשון, אך משמרדו הגויים בהקמת מגדל-בבל. מאז לשון-הקודש, בה נברא העולם, נשמרה לישראל עם קודשו.
ומאז, אתם, ישראל, קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם [יבמות סא.] וכל כך למה? כי ישראל הם הממליכים את הבורא מדי ראש-השנה, ובכך משמרים את תכלית בריאת-העולם, ובלעדיהם היה העולם חוזר לתוהו ובוהו.
מסביר מרן הרב קוק זצ"ל, שהצביון הישראלי נגמר ביסודו על ידי האבות, ובשלמותו, במתן-תורה. שבו נאמר: 'הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹקיךָ'. כל תיקוני העולם שיבואו מכאן והילך... אינם כי אם להעלותו יותר, לשכללו מעלה מעלה, כראוי לתכלית האנושות השלמה.
בן-אדם, עלה למעלה עלה... מה שאין כן כל האומות, מאפס ותוהו נחשבו לו. תוהו, היינו, אומות העולם הינן בלא צורה גמורה, והתעלותם בא תבוא רק על ידי ביטול צורתם הקודמת לגמרי, 'בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל'. מחד, יש אפוא, מחיר כבד במה שעם-ישראל משלם בשל הבחירה והברכה 'וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ', אך מאידך, בזכות ישראל, הקרויים אדם, המשמרים את תכלית קיום העולם בהמליכם מדי ראש-השנה את מלך מלכי-המלכים, מתקיימים כל גויי-הארץ. ובעז"ה יתקיים בישראל הפסוק הבא 'וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ'... 'ורָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ'.
הכותב הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל