עד לא מזמן, "יש לך עששת" היו מילים שמבשרות על התחלת רצף טיפולים כמעט בלתי נגמרים. סתימה, אחריה סתימה נוספת, ואז טיפול שורש, כתר וכל זה סביב שן אחת. פעם זו נחשבה למחלה כרונית, כזו שמתחילים איתה בגיל צעיר והיא ממשיכה ללוות אתכם לאורך החיים.
אבל היום, בזכות שינויים בגישה, ידע רפואי מדויק יותר, חומרים מתקדמים וביקורות תקופתיות, העששת כבר לא צריכה להישאר בעיה לכל החיים. ברוב המקרים אפשר למנוע אותה, ובמקרים אחרים לעצור בזמן ולטפל בה, מבלי להיכנס למעגל מתמשך של נזקים.
אז מה זה בעצם עששת?
עששת היא מחלה זיהומית כרונית הנגרמת על ידי חיידקים שמצויים באופן טבעי בחלל הפה. כשהם מקבלים מזון - ובעיקר סוכרים פשוטים - הם מפרקים אותם ויוצרים חומצות שתוקפות את זגוגית השן (האימייל) ויוצרות בה חורים.
התהליך הזה לא קורה ברגע אחד, אבל הוא מתחיל בשקט ומתקדם בהדרגתיות. החיידקים מתחברים זה לזה ומייצרים משטח דביק - הפלאק - שנצמד לשיניים, ומאפשר להם להמשיך לייצר חומצות באופן קבוע.
אם לא מנקים אותו, החומצות מתחילות להמיס את השכבה החיצונית, ומשם הדרך לעששת פעילה קצרה.
למה היא כל כך נפוצה אצל ילדים?
כמעט כל הורה מתמודד בשלב כלשהו עם המושג "חורים בשיניים" אצל הילד שלו, וזה לא במקרה. ילדים רגישים יותר לעששת, גם כי השיניים שלהם צעירות ודקות יותר, וגם כי הם לא תמיד מצחצחים ביסודיות.
שתייה ממותקת, נשנושים לאורך היום וממתקים בשעות הערב יוצרים סביבה חומצית בפה שמזינה את החיידקים. הגישה העדכנית בתחום רפואת שיניים לילדים מדגישה שעששת לא חייבת לנבוע מהזנחה, אלא שמדובר בתהליך שאפשר למנוע כמעט לגמרי, כל עוד מתחילים בזמן ומקפידים על הרגלים פשוטים.
איך קרה שפעם ראו בה מחלה כרונית?
בעבר, המודל הטיפולי היה ממוקד בהשלמת נזקים: ברגע שהתגלתה עששת, הרופא היה מסיר את האזור הפגוע וממלא אותו בחומר. אלא שכאשר לא שינו את הגורמים הראשוניים (חומציות הפה, פלאק, סוכר, היגיינה לקויה) הנגע חזר שוב, לעיתים סמוך מאוד לטיפול הקודם.
כך הרבה מטופלים מצאו את עצמם חוזרים לטפל באותה שן פעמיים ושלוש, ובסופו של דבר מאבדים אותה. הגישה הזו - שאיננה מתייחסת למחלה אלא רק לנזק שנגרם ממנה - הפכה את העששת למעין מעגל שלא נגמר.
מה השתנה בשנים האחרונות?
כיום רפואת השיניים המודרנית מבינה שעששת היא תהליך ביולוגי שאפשר לשנות, ולא רק לתקן. הגישה הטיפולית הפכה למניעתית יותר, וכוללת גם התערבויות שמטרתן לעצור את המחלה כבר בשלביה הראשוניים.
מריחת פלואוריד מרוכז על שיניים רגישות, אטימת חריצים אצל ילדים, המלצות תזונתיות אישיות וניטור של רמת הסיכון לעששת, הם חלק מתהליך שנועד למנוע במקום לתקן באמצעות פעולות פולשניות.
לא כל טיפול חייב לכלול מקדחה
הגישה החדשה מתייחסת לעששת כמו כל מחלה כרונית אחרת, כזו שניתן לנהל. במרפאות רבות מקובל היום לבצע הערכת סיכון אישית לכל מטופל: מי שנמצא בסיכון גבוה יקבל תכנית מותאמת שכוללת ביקורות תכופות יותר, טיפול מונע מוגבר, ולעיתים גם שינוי במשחת השיניים כמו משחה עם ריכוז פלואוריד גבוה יותר.
כך התוצאה היא פחות חורים, פחות טיפולים, והבנה של המטופל מה עליו לשנות כדי לשמור על שיניים בריאות לאורך זמן.
ביקורת תקופתית כקו הגנה ראשון
אחת הסיבות המרכזיות לכך שהיום קל יותר למנוע עששת, היא ההבנה שהביקורת התקופתית חשובה לא פחות מכל טיפול. בביקור קצר אפשר לגלות נגעים קטנים, לבצע ניקוי מקצועי, למרוח פלואוריד ולחזק את ההגנה של השיניים.
הביקורת נותנת למטופל תחושת שליטה על המצב, ומאפשרת לנהל את הבריאות הדנטלית מבלי להיגרר למצב של טיפולי חירום.
לסיכום, עששת היא כבר לא מחלה שצריך "לחיות איתה". עם הרגלים נכונים, טיפולים מונעים ובחירה במרפאת שיניים שמציעה גישה מקצועית ומעודכנת, אפשר להפחית את הסיכון, לטפל במה שצריך ובעיקר לשמור על חיוך בריא לאורך זמן.