1. בעיתוי מצמרר פקד השבוע את עם ישראל יום שני השחור. יום שבבוקרו איבדנו 11 קדושים שנרצחו על קידוש השם, רק מפני היותם יהודים.
כולם אהובים, כולם ברורים, כולם קדושים, כולם גיבורים וכולם עושים באימה רצון קונם. ובהם חמישה גברים מן המיין-סטרים החרדי שנרצחו במתקפת טרור בצומת רמות בידי ערבים אסלמו-נאצים מיו"ש; ועימם אישה אחת מן המיין-סטרים הדתי לאומי; ועוד ארבעה לוחמי שיריון צעירים מן המיין-סטרים החילוני, הכלל ישראלי, שמסרו נפשם להגנת עם ישראל מפני הצר הצורר; ועוד שוטר מן המיין-סטרים המשטרתי, שנפל במהלך מרדף אחר ערבים סוחרי אמל"ח בלתי חוקי, כדי לשלול סיכוייהם לבצע פיגועים נוספים, היל"ת, בנשק הלא חוקי. מידגם מייצג של כל אשר בשם ישראל ייקרא.
העיתוי המצמרר בא לעולם יומיים בלבד אחר שקראנו בתורה את הפסוק האופטימי הזה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ", ופשוטו של מקרא הוא שיש כאן הבטחה אלוקית, שכאשר עם ישראל יוצא ביוזמתו למלחמה על אוייביו הקמים עליו לכלותו, כפשוטו, כי אז יתקיים בו גם "וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ". ולמה השתמשה התורה בלשון יחיד? ללמדך שכשיוצאים למלחמה, הכל מתאחדים לגוף מאוחד אחד, ואין פרץ ואין צווחה.
2. בפיגוע הדמים הקשה השבוע, התאחד כלל ישראל, מכל הכיתות והמגזרים, למיגור האוייב השטני. והפעם, לשם שינוי, היו שם שני חרדים גיבורים אוחזי נשק - האחד מפקד כיתה בחטיבה החרדית החשמונאים והשני צעיר חרדי שירש אקדח מסבו והחזיקו ברישיון מהמשרד לבט"פ, שקיבל אך לפני כחודש. שניהם, באמצעות נשקם, סיכלו את מסע הרצח. מזעזע רק לחשוב איזה מרחץ דמים נורא היה מתחולל שם, רח"ל, אלמלא גבורתם של שני הבחורים החרדים הללו.
ההתעשתות המהירה של השניים, הצילה את כבודם הרמוס של אחינו החרדים, כשהוכיחו שוב את אפסות סיסמת הכזב 'מגנא ומצלא', שמעולם, ממש מעולם, לא הועילה כנגד אוייב חמוש בנשק, ומקורה באמירה תלמודית, שבוודאי נכונה, שמבטיחה לאדם השומר תומ"צ מעטפת מגוננת של הגנה רוחנית, ברוח 'מגנא ומצלא', מפני עבירות האורבות לו במהלך חייו.
3. פרשנים לענייני השבט החרדי הסבירו לנו השבוע, שהפיגוע הנורא בצומת רמות, מצביע על מהפכה תודעתית בקרב החרדים. הפיגוע הבהיר להם שמצווה מן התורה להצטייד בנשק, כדי להגן על החיים ממש. "הפיגוע ביום שני השחור חולל שינוי דרמטי באשר לעמדת החרדים כלפי הפסוק 'ללמד בני יהודה קשת'", הסביר אחד הפרשנים. "בעוד שעד ה-7 באוקטובר, שררה ברחוב החרדי הסתייגות טוטאלית מן הגיוס, חולל ה-7 באוקטובר 2023, מהפך בעמדה זו, לנוכח ביצועי מחבלי הנוח'בה שהוכיחו כי אין בעיניהם שום הבדל שמוצניק שמאלן לבין אדם חרדי; ותובנה הזו הגיעה לשיא ב-8 בספטמבר 2025, ט"ו באלול תשפ"ה, כשהובהר 'כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב', וחובה מן התורה להיערך כראוי להגנה עצמית גם בחנית ובאקדח".
שני הצעירים החרדים שבלמו את מסע הרצח הנורא, הבהירו כי לעת הזאת אין מנוס מלאמץ את העיקרון שטבעו הלוחמים הרוסיים במלחמת העולם השניה ולוחמי הפלמ"ח בתש"ח, להעביר את 'רְשׁוּת הַדִּבּוּר לֶחָבֵר פָּרַבֶּלוּם' (פָּרַבֶּלוּם היה שמו של אקדח גרמני נפוץ, ששמו נוצר מְהֶלְחֵם של שתי מלים לטיניות 'פרה' ו'בלום' שפירושן 'היכון למלחמה'). כשערבים שטופי משטמה קמים עליך להשמידך רק מחמת היותך יהודי, חובתך הדתית היא לסגור את הגמרא ולמגר בכוח 'החבר פרבלום' - ולא רק התפילות - את מזימתם.
4. עד כמה מבינים זאת במגזר החרדי עכשיו? אל"מ אבינועם אמונה, מפקד החטיבה החרדית חשמונאים, כתב באיגרתו לכל המפקדים בחטיבה: "מפקדים, כפי שכבר בטח שמעתם - לוחם בחטיבה, מפקד כיתה, סיכל וניטרל שני מחבלים בפיגוע נתעב בצומת רמות בו נהרגו אחינו הי"ד. זוהי עדות נוספת למשמעות האדירה של הקמת החטיבה, של הכשרת הלוחמים החרדים לשאת נשק להיות כשירים ללחימה ולנטרל כל איום בכל מקום בו ימצא ויידרש. ליבנו עם משפחות ההרוגים. נמשיך במלאכתנו בשליחות לקדש שם שמים".
התחושה שאין מנוס מהגנה עצמית, מחלחלת ומגבירה את שיעורי המתגייסים ליחידות החרדיות, אבל מאוד מדאיגה את העסקונה. זו עדיין מפטירה כאשתקד ומצפה שהציבור הכללי יעשה את העבודה השחורה: גם ישפוך דמו להגנתה וגם ירוקן כיסיו לפרנסתה. כבר דיווחנו כאן על הרבנים ב"ש, ד"ל, י"ר ואחרים, שמנסים לבלום את הסחף באמצעות גידופים וחרפות נוראים הנשלחים כלפי הבחורים החושבים-החשובים שמבינים כי עת לעשות לה', ואליהם הצטרף השבוע הרב ב"ר, ראש ישיבת 'קרית מלך', שהוקיע בחור מצויין שהתגייס להחשמונאים: "שוטה, רשע, גס רוח ומפגר. זו הידרדרות שהשם ישמור. זה המקום (החשמונאים) הכי גרוע בעולם. אסור לדרוך שם. אסור להתקרב".
5. וכך נקרע הציבור החרדי בין הבנתו את הצורך להתגונן 'בחנית ובחרב', לבין החששות ההיסטוריים. הנה מה שסיפר השבוע מענדי ראטה, בנו של האדמו"ר מ'שומרי אמונים' באשדוד, מטובי גידולי החטיבה החרדית:
"אמש חוויתי איזושהי דרמה בכותל המערבי. אחרי הסליחות הגיעו אלי כמה בחורים חסידיים להתעניין ולשאול על חטיבת חשמונאים. הצטרפו אחרי זה עוד כמה, והייתי מוקף בחורים חסידיים. שוחחנו שעה ארוכה ביידיש. משהבחינו בכך כמה קנאים, התחילו לעשות בלגן. צעקות וקולות. ניסו למשוך את הבחורים משם, אבל הם מיאנו ללכת...
"באותו רגע נעמדו הבחורים סביבי, חיבקו אותי ונעמדו איתן מול הקנאים... הבחורים ענו להם בביטחון: 'זה ממש לא נכון. יש שם כעת כ-600 חיילים ומפקדים. אף אחד מהם לא נוגע בכיפה ובפיאות שלו. החטיבה מתנהלת על טהרת הקודש מוחלטת'. הבחורים הדפו את הקנאים מעל פניהם.
..."הבוקר אני קם לבשורה קשה. פיגוע נורא בצומת רמות. ואז ידיעה מתפרסמת, שמפקד בחטיבת חשמונאים, ועוד אזרח חרדי שהתחמש בנשק, חיסלו את המחבל. מה היו עושים אותם קנאים אילו היו נקלעים איתי ביחד לסיטואציה שמחבל בא מולם ורק אני עם נשק ביד?"
ומענדי חוזר לסכם את ליל הסליחות: "למרות הסערה שהיתה שם, יצאתי מחוזק מאוד. פגשתי דור חסידי צעיר שיודע להקשיב לקול אחר, שמתפעל ומתרגש מאברך חסידי לבוש מדים ונשק, ולא מתבלבל בשום אופן מצעקות של קנאים. זה הדור הבא שלנו".
6. מסתבר שקם לו דור חרדי אחר, שמציל את המגזר, תרתי משמע: גם הצלה פיזית וגם הצלת כבודם האבוד...