"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" (דברים כו, א) - אין והיה אלא לשון שמחה. ובהמשך התורה אומרת: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כח, מז).
ספר העיקרים אומר אמנם עבדת את ה' אלוקיך אבל זה לא היה בשמחה ובטוב לבב, ועל זה התוכחה, כי עבודת ה' צריכה להיות בשמחה גדולה.
מספרים על ר' מנחם מנדל מוויטבסק שקודם עלייתו לארץ ישראל, עשה סיור, פגישת פרידה אצל כל החברים שלו, תלמידי המגיד ממזריטש. הוא הגיע אל בעל התולדות יעקב יוסף, שהיה נוהג להטיל מורא בחסידים, והיה כלפיו דיסטאנס גדול מאד, כך הייתה הנהגתו. ור' מנחם מנדל מוויטבסק היה הולך עם בגדים מפוארים ומקטרת, והוא הגיע לשם, והחסידים לא הכירו אותו.
הוא הגיע אל 'בעל התולדות' בצורה שלא מתאימה לכניסה לרב'ה, החסידים חשבו שהוא רק ייכנס פנימה, הוא יקבל מהרב'ה מנה אחת אפיים על ההתנהגות שלו הנראית כגאווה שלובש בגדים כאלה. והנה הרב'ה יושב אתו הרבה זמן ולא שומעים דבר, אין צעקות מבפנים, הכול כרגיל. אחרי שהוא יוצא מהשיחה הארוכה הזאת, בעל התולדות ליווה אותו עד המלון, והחסידים לא הבינו מה קורה. האיש הזה נראה קצת חצוף ואיך זה שבעל התולדות מתייחס אליו בכזה כבוד?
בעל התולדות הבין שהחסידים לא מבינים אותו, והוא אמר להם, אתם לא מכירים את האיש הזה, הוא עניו מאוד גדול, הוא מחביא את הענווה בגאווה. הוא כאילו מתנהג בגאווה, אבל הוא באמת עניו מאוד.
לפעמים צריכים להחביא דבר יקר, רוצים להחביא ממון רב וכדומה איפה מחביאים אותו? עושים בפח הזבל שתי שכבות, ושם בפנים אף אחד לא יחפש את הממון, כי מי מסתיר דברים כאלה חשובים ויקרים בזבל…
אז אומרים אותו דבר על הפסוק הזה, היכן נאמר שצריך לעבוד את הקב"ה בשמחה ובטוב לבב, ושזה דבר כל כך חשוב ומרכזי בעבודת ה'? החביאו את הפסוק הזה בתוך פרשת התוכחה, בתוך כל האיומים. השמחה היא דבר כל כך מרכזי ועיקרי, כי רק כך עבודת ה' נעשית בשלמות.
חלק משיחה שנאמרה בשנת התשפ"ד. לשיחה המלאה באתר ישיבה