נדמה היה שכבר ראינו הכל בכל הנוגע למידת הניתוק של בית המשפט העליון מהציבור. לא מיותר להזכיר שבית המשפט העליון - בניגוד לרשויות השלטון האחרות, המחוקקת והמבצעת - לא נבחר על-ידי הציבור.
אבל, עובדה זאת אינה מפריעה לו להתנהג לעתים כממשלת-על, מעל הרשות המחוקקת ומעל הרשות המבצעת. זאת המהפכה המשטרית האמתית המכה בישראל בעשורים האחרונים.
למרבה הצער, היום, 7 בספטמבר 2025, הסתבר לעם הכאוב היושב בציון שהעליון ירד עוד קומה. בשעה שחטופינו במנהרות החמאס מורעבים ומעונים בחר בג"ץ להשחית את זמנו (בג"ץ 2858/24) על עתירות של ארגונים שעיקר דאגתם הוא זכויות המחבלים.
די בהסתכלות על פניהם ועל התנהגותם של האסירים הביטחוניים בישראל כדי להגיע למסקנה שהם רחוקים ת"ק פרסה מלהיות רעבים. ההפך הוא הנכון, הם מדושני עונג וצוחקים עלינו כל הדרך אל הקנטינה. איש מהם אינו נמצא בסכנת מוות. המורעבים הם אזרחים וחיילים ישראלים הנתונים בסכנת מוות. הלוואי שחטופינו היו מקבלים רבע מ- 2300 הקלוריות שמקבלים המחבלים ב"כלא" הישראלי.
למרבה החרפה, היום, 7 בספטמבר 2025, עשרים ושלושה חודשים מאז הטבח הנורא שביצעו מחבלי החמאס באזרחים ישראליים, החליט בית המשפט העליון, בשבתו כ- בג"ץ, להתערב בתזונתם של מחבלים בכלל ושל מחבלי נוח'בה בפרט. השופטים הוציאו צו שמחייב את שירות בתי הסוהר לנקוט בצעדים שיבטיחו את אספקת המזון בהתאם לדין. במקום לדחות את העתירות על הסף, בג"ץ קבע כי שירות בתי הסוהר אינו מבטיח אספקת מזון המאפשרת תנאי קיום בסיסיים לאסירים הביטחוניים בהתאם לחוק ועל כן קיבל את העתירות.
מי שפוגע ברשות השופטת אינו אלא היא עצמה. היא זקוקה לאמון הציבור, אבל עושה הכל כדי לפגוע באמון בה מצד הציבור. אין מי שפוגע ברשות השופטת ומזיק לה יותר מהנזקים שהיא עושה לעצמה. למעשה היא מנסרת במו ידיה את רגלי הכיסא הרם שעליו היא יושבת. בכך היא כורתת את הענף שעליו היא יושבת.
פשיטת הרגל של בית המשפט העליון המנותק ממציאות חיינו צריכה לפסול את השופט יצחק עמית מלהתיימר למנות ועדת חקירה "ממלכתית" - אין חיה כזאת בחוק הישראלי - או מלהיות חבר בה.
פסיקת בג"ץ מהיום מנותקת ומקוממת. קשה שלא להיזכר בדברי ישעיהו בפרק ה': וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.