כשהגעתי לישיבת כרם ביבנה היה לי ברור שאני מסיים חמש שנות הסדר והולך ללמוד משפטים. חשבתי שהלימודים בישיבה בסך הכל יכינו אותי לחיים. תכננתי בשנות הישיבה לבנות סדר יום שיכלול גם זמן קריאה של ספרות כללית, הקשבה למוזיקה וכדומה.
אלא שעם הכניסה לישיבה נשאבתי ללימוד הגמרא באופן טוטאלי, וכל התכניות השתבשו. הרב משה דימנטמן היה אחד מאלה ששאבו אותי פנימה אל לימוד התורה. אהבת הלימוד וההתלהבות שלו היו כל כך כנים וסוחפים שאי אפשר היה להימלט מהשדה המגנטי שהוא יצר סביבו.
הוא היה חד כתער וגם נלהב כמו נער כשנכנס לסוגיה בגמרא. באהבת הלימוד שלו היה משהו אותנטי של מי שמגלה ארצות ונופים עוצרי נשימה. תנופת הלימוד שלו היתה בלתי ניתנת לעצירה. כל מי שלמד אצלו זוכר את מכת האגרוף בכתף כשאמרת סברה טובה. לקבל מאת ר' מוישה מכת אגרוף, זה הכבוד הכי גדול. אחר כך מרגישים את הכתף כמה דקות טובות ומאושרות.
יחד איתו אתה נכנס לדיון עם המפרשים. בשיעור של ר' מויישה הרמבן והתוספות ורש"י והריטבא נמצאים בחדר. הוא מדובב אותם ומעורר באופן חי את המחלוקות ביניהם בפירוש הגמרא. מעביר את הכדור מאחד לשני ודורש מהם תשובות מדוע בחרו לפרש באופן הזה ולא קבלו את עמדתו של האחר גם אם ההוא חיי מאה שנים מאוחר יותר. ופתאום יחד איתו אתה שותף לדיון עכשוי, האותיות הכתובות מתעוררות לחיים.
ואני כתלמיד יושב מול אדם שלימוד גמרא זה הדבר היחיד שמעסיק אותו בכל מרחב החיים. והוא מגיש את הסוגיה על כל נפתוליה ופלפוליה באופן כל כך בהיר שכמעט אי אפשר שיהיה אחרת. אבל גם קשוב לקושיות של התלמידים ושמח שמחה גדולה אם תלמיד מצליח להפיל לו "מהלך בסוגיה" וגם מזכה אותו במכת אגרוף יקרה.
זוכר שפעם ישב עם מחברת ושיתף כמה תלמידים שאת השיעור של היום היה צריך להכין הרבה שעות. שאלתי אותו: "ר' מויישה הרי כבר לימדת את המסכת הזו כמה פעמים?" וענה לי: "הסתכלתי במחברת וראיתי מה שאמרתי בסבב הקודם ולא מצא חן בעיניי". שאלתי אותו בחוצפתי: "מה השתנה?" ור' מויישה ענה במילה אחת: "התבגרתי", ונשארתי עם פה פעור.
כזה היה - עם אפס אגו. היה צינור נקי להעביר את התורה והדבר היחיד שעניין אותו היה לחתור אל האמת של עומק הסוגיה. הוא לא נשא פנים לתורות של ראשי ישיבות, ולא היה מוכן לסנגר על פלפולי סרק. הייתה בו אהבת אמת צלולה ואהבה גדולה לתלמידים - לא איזה מין רגש דביק, אלא מחויבות להצמיח אותם, לגלות להם את הדרך של לימוד תורה. להדגים להם מהי סברה ישרה ומהי סברה "עקומה".
היום כשהתבשרנו על פטירתו, משהו צובט לי בלב. געגוע לאיש נדיר שהתמזג עם התורה באופן טוטאלי וצמח והצמיח דורות של תלמידים אוהבי לימוד, ואני אחד מהם.