מחקר חדש שבוצע על ידי ארגון "יד לבנים" מגלה תמונת מצב קשה ומדאיגה באשר ליכולתן של משפחות שכולות ממלחמת חרבות ברזל לחזור לחיים ולשגרה - ובעיקר למעגל העבודה.
לפי הנתונים, 34% מבני המשפחות השכולות לא שבו למקום עבודתם מאז נפילת יקיריהם: 21% לא חזרו כלל, ו־13% ניסו לחזור אך נאלצו לעזוב בהמשך.
המחקר, שערכו ד"ר גלית מדר וד"ר נועה בן יוסף, התבסס על סקר בקרב 205 בני משפחה שכולים מקרבה ראשונה. מדובר במחקר גישוש ראשון מסוגו שבוחן את הקשר בין האובדן הכבד לבין תפקוד תעסוקתי וחזרה לעבודה.
ממצאיו העיקריים של המחקר כוללים שורת פערים בין מגזרים, סטטוסים תעסוקתיים ורמות שכר. כך למשל, עובדים במגזר הציבורי שבו לעבודה בשיעור של 74.7%, לעומת 59% בלבד במגזר הפרטי. גם בהשוואה בין שכירים לעצמאים ניכר פער משמעותי: 68.8% מהשכירים שבו לעבודה, לעומת 39.1% מהעצמאים. בקרב בעלי שכר נמוך מהממוצע, רק 46.7% הצליחו לחזור לעבודה, לעומת 83.1% בקרב בעלי שכר גבוה.
האחים והאחיות השכולים בולטים כאחת הקבוצות שנפגעו באופן חמור במיוחד. המחקר מצביע על כך שרבים מהם אינם מצליחים להשתלב מחדש בעבודה, בין היתר בשל היעדר הכרה רשמית במעמדם וחוסר במענים כלכליים מותאמים.
יו"ר ארגון יד לבנים, אלי טהר, התייחס לממצאים ואמר, "כמי שמלווה יום-יום את ההורים, האחים והאחיות, אני יודע עד כמה קשה לשאת את המשא הכבד של השכול לצד הצורך לשוב לשגרה ולמעגל העבודה. הנתון ש־34% מבני המשפחות לא מצליחים לחזור לעבודה הוא בלתי נתפס. זוהי קריאת השכמה לפני שיהיה מאוחר מדי".
מנכ"ל הארגון, מושיק אביב, הוסיף, "ממצאי המחקר המטלטלים מחייבים את משרדי הממשלה, הכנסת והביטוח הלאומי לפעול יחד ולבנות מענה יסודי ומקיף. במיוחד יש לטפל באוכלוסיית האחיות והאחים השכולים, קבוצה שקופה שאינה זוכה להכרה. מחקר הגישוש של ארגון יד לבנים נועד לסלול דרך של אחריות לאומית והכרה עמוקה בחוב המוסרי שכולנו חבים למשפחות".