לפני כחודש הייתה לי שיחה עם חבר טוב מהמילואים, לאחר שחבר מהיחידה שלנו שם קץ לחייו. דיברנו על מה שכבר עברנו במלחמה ועל מה שעוד צפוי לנו לעבור. בסוף אותה שיחה ארוכה, החבר אמר לי: "יאללה עובד, שנהיה חזקים". מיד עניתי לו: "לא, אחי. עזוב. בוא נהיה חלשים. בבקשה. זה גדול עלינו".
מי שנשאר "חזק" כשעובר עליו משהו שחזק ממנו בסוף נשבר. אם אנחנו באמת רוצים לעבור את זה, אנחנו צריכים לפעמים להיות חלשים, להתאים את עצמנו למצב ולבקש עזרה.
השורות הבאות נכתבו לחבר מהמערך שלנו, מערך הטיפול בחללים, אבל בבקשה שתפו אותן עם כל מי שעבר ימים קשים במלחמה:
"לפני כמה שבועות יצא לי להיפגש איתך, שירתנו באותו מערך, אבל לא זכיתי להכיר אותך אישית בזמן השירות. נפגשנו לראשונה לפני כמה שבועות ואני מבין שעברת חוויות קשות אבל אתה מרגיש חזק מול זה.
אמרת לי שזה בסדר מבחינתך שאתה לא ישן במיטה שלך. אתה ישן במקום אחר בבית, כדי שהתגובות שלך לסיוטים בלילה לא יפריעו לאשתך. דיברנו על זה, על המחיר שלך, על ההשפעה שהילדים מקבלים מזה, על הפתרונות. אתה לא רוצה להתחיל תהליך טיפולי כדי לא לפגוע בעבודה. אמרת לי 'הכול טוב'. היום חשבתי עליך. מבין שאתה עדיין חזק. מחזיק חזק את החיים, למרות שהם קשים. אתה נשאר בעבודה, גם כשיש פלאשבקים, גם אחרי לילות קשים, אתה מתמיד בעבודה ומראה להם כמה שאתה חזק. ובבית אתה מנסה, מה שאתה יכול. אתה אוהב אותם ואתה רוצה לעשות להם רק טוב, אבל משהו שם לא מסתדר.
אז תדע שחשבתי עליך היום. אתה אחלה גבר, הלב שלי יוצא אליך. ואני מתחנן אליך שתהיה חלש קצת, תרשה לעצמך להרפות, לקבל עזרה ממי שמוכן לעזור. החיים יכולים להיות טובים יותר דווקא כשמשחררים את מה שקשה מידי.
אפשר להיות חלשים מול משהו, לטפל בזה ולהצליח. כל דבר בתור שלו. לטפל בחולשה - זה חוזק!".
לכל מי שקורא את השורות האלו ומזדהה עם החבר שלי, אתה לא לבד. למרבה הצער, התחושה שאתה חייב להישאר "חזק" ולסחוב לבד נפוצה אצל רבים. חיילים מצטיינים מתביישים לקבל טיפול, ובינתיים צוברים צלקות נפשיות נסתרות שמתפרצות מאוחר יותר. אנו רואים כבר את התוצאות הכואבות: לפחות שישה חיילי צה"ל ששירתו במלחמה שמו קץ לחייהם בחודשים האחרונים. אסור לנו לאבד עוד אחים לנפש הפצועה. במקום זאת, אנחנו חייבים ללמוד להיות "חלשים" ברגע הנכון, לפנות ולקבל עזרה לפני שיהיה מאוחר. ואכן, יותר ויותר לוחמים כבר מבינים זאת: חיילים רבים פנו בחודשים האחרונים לסיוע נפשי. אף אחד מהם לא חלש באמת, להיפך, יש בהם את האומץ להכיר בכאב ולטפל בו.
גם אני עצמי הגעתי לנקודה הזאת. לאחרונה אובחנתי באופן רשמי כסובל מפוסט טראומה בעקבות השירות הקשה שעברתי. המשמעות היא שהגוף והנפש שלי חווים מציאות של סכנה תמידית, עם דריכות יתר, פלאשבקים, לילות ללא שינה ועוד. החלטתי לעצור הכול ולהגיד בקול רם: גם אני צריך עזרה.
זו לא הייתה החלטה פשוטה, בטח כשיש משפחה, אישה וילדים שזקוקים לי ועסק עם אחריות גדולה, ובכל זאת, זו החלטה נכונה ואמיצה שאני שלם איתה. אני נמצא עכשיו בטיפול אינטנסיבי, ויצאתי לחופשת החלמה כדי שאוכל לעכל, להירפא ולהתחזק מחדש.
אם גם אתה או בן משפחתך חווה דברים דומים, זה הזמן להרים טלפון לקו 'נפש אחת' שמספרו 8944*, זהו קו מיוחד למתמודדים עם פוסט טראומה ובני משפחותיהם עקב שירותם הצבאי. המענה ניתן על ידי אנשי מקצוע ומתנדבים של עמותת נט"ל שמעניקים תמיכה נפשית, סיוע והכוונה. הקו פעיל 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה כולל בשבתות וחגים.
אנחנו עוד נחזור לחיים. נתגבר על הימים הקשים הללו. כל מי שחווה את זוועות המלחמה ותרם למדינה בגופו ובנפשו - מגיע לו שיקום אמיתי, ותמיכה מכל הלב. אל תהיו חזקים לבד. לפעמים דווקא להיות חלש ולקבל טיפול זו הגבורה האמיתית. כמו שכתבתי לחברי היקר, לטפל בחולשה - זה חוזק! בעזרת ה' עוד נראה את כולנו שוב בקרוב, חזקים ומחוזקים.
הכותב הוא יועץ אסטרטגיה ותקשורת, מייסד "פרסום עובד", מלווה שרים, ח"כים, חברות ועמותות בקמפיינים ובמהלכים ציבוריים.