בצל המלחמה המתמשכת, יום הכיפורים הקרוב מקבל משמעות מיוחדת עבור אלפי חיילים המוצבים בחזית. לצד הלחימה, מתעוררות שאלות הלכתיות ורפואיות מורכבות, והצורך בהנחיות ברורות גדול מתמיד.
הרב יוסף צבי רימון, מהפוסקים הבולטים בציונות הדתית, פותח במסר מחזק ללוחמים, "אני חייב להגיד בתוך כל הקושי והבכי, אפשר לראות את העוצמה האדירה של החיילים שלנו, את הרוממות, דברים שלא ראינו אלפי שנים". לדבריו, "יום כיפור במהותו הוא יום כפרה לישראל כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים. גם אתם חיילים יקרים נמצאים בקודש הקודשים. אתם נמצאים בתור אלה שמוסרים את חייהם בשביל לקדש שם שמיים".
במוקד ההנחיות עומד נושא הצום. הרב רימון מדגיש, "כשהחיילים נמצאים בלחימה, או ממש בכוננות, מצד הדין אין להם צום בכלל. אדם צריך להיות בלחימה בצורה מלאה, בלי צום". הוא מוסיף כי גם מצבי כוננות גבוהה מחייבים היתר מלא.
ד"ר אבי הרמן ממכבי שירותי בריאות מחזק את הדברים, ומסביר כי "בן אדם שמגיע למצב של התייבשות או אפילו מצב של קדם התייבשות כמובן לא יכול לתפקד כמו שצריך... הזמן שלוקח מהרגע שהחייל מתחיל לשתות עד שהגוף שלו מלא בנוזלים, זה עניין של שעות. לכן, מאוד חשוב להדגיש שחיילים שנמצאים בכוננות צריכים לשתות".
לחיילים שאינם מצויים בלחימה מיידית, מציע הרב רימון פתרון של "שתייה לשיעורים": כל ארבע דקות, כמות של "פקק מימייה". שיטה זו מאפשרת לשמור על בריאות מבלי לבטל לחלוטין את הצום.
גם התפילות הארוכות מותאמות למציאות המבצעית. "מצד הדין אפשר לוותר על כל הפיוטים, על כל המנגינות, ואז התפילה מהירה", מסביר הרב רימון. עם זאת הוא ממליץ לשמור על נקודות מרכזיות כמו "ונתנה תוקף", וכן לומר וידוי מקוצר, "אפילו אם אדם אומר 'חטאנו לפניך', מספיק". במצב של לחימה, ניתן להסתפק בקריאת שמע ותפילת עמידה בלבד.
ד"ר הרמן מוסיף כי שמירה על מצב פיזי תקין חשובה גם בעת פציעה ושיקום, "כדי שיהיה יותר קל לטפל בו, הוא צריך גם לבוא במצב פיזי טוב... לאכילה ולשתייה יש מקום מאוד מאוד קריטי בשיקום ובהחלמה של הפציעה".
בנוגע לשאר עינויי היום, פוסק הרב רימון כי חיילים נועלים נעליים רגילות, שוטפים פנים ואף מצחצחים שיניים. "חייל הולך עם נעליים רגילות, חייל שוטף פנים, אין ברירה, צריך להיות בעניינים". רק מי שנמצא במנוחה מוחלטת יכול להחמיר מעט, למשל בהוספת חול לנעליו, אך הכלל המנחה ברור - חיי אדם וכשירות מבצעית קודמים לכל.