עקיבא ביגמן, תחקירן אתר 'מידה', מספר בראיון לערוץ 7 על פסק הדין שנעלם מהרדאר התקשורתי ובו ביקש שופט העליון חאלד כאבוב לחייב את המדינה לפצות במעל 800 אלף שקלים מחבל שהיה שותף ללינץ' ברמאללה.
מדובר, מספר ביגמן במי ש"השתתף באופן פעיל בלינץ' ברמאללה, האירוע שבו כזכור שני חיילי מילואים נכנסו בטעות לרמאללה, הפלשתינים הכניסו אותם לתחנת המשטרה. הם היו משוכנעים שבתחנת המשטרה יגנו עליהם אבל במקום לעזור להם השוטרים הפלשתינים היכו אותם עד שהעלו אותם לקומה העליונה והרגו אותם בידיים. את אחת הגופות זרקו מהחלון אל ההמון", מזכיר ביגמן מעט מפרטי האירוע הקשה ההוא.
האדם שבו מדובר היה שוטר שהיה מעורב בטבח, הורשע ונשלח למאסר עולם, ובהמשך הגיש תביעה בסך שמונה מיליון שקלים בטענה שהוסתר ממנו מידע שיכול היה לסייע לו להיות מזוכה במשפט.
ביגמן מרחיב מעט ומציג את נתוני האירוע. "הייתה עדות עיקרית שבעקבותיה הוא הורשע. דובר אז על שמונה מעורבים בלינץ' ומתוכם שניים שוחררו ולא הועמדו לדין. אנחנו לא יודעים למה לא הועמדו לדין ועל סמך הדבר הזה עורכי הדין של המחבל טוענים שגם אותו צריך היה לשחרר. הוא דרש משפט חוזר, קיבל משפט חוזר והגיעו איתו להסדר טיעון שבו הוא הודה במעורבות בלינץ' אבל לא ברצח עצמו. סוכם שהשנים שהוא ישב בכלא, 16 שנים, הם יהיו העונש שלו, והוא ישוחרר, אלא שלאחר שחרורו הוא טען שהוא בכלל לא היה צריך לשבת בכלא".
בנקודה זו מגיעה טענתו של המחבל שהוסתר ממנו מידע. מדובר, מדגיש ביגמן, במי שעל פי הודעתו היה זה שהכניס את החיילים הטועים לתחנת המשטרה ושם היכה אותם ובוודאי לא מנע את הרצח גם אם לא היה שותף לו באופן אקטיבי.
"הוא טוען שנהגו כלפיו ברשלנות", אומר ביגמן ומכאן מתייחס לחוות דעתו של השופט חאלד כאבוב שאמנם נדחתה כדעת מיעוט, אך לטעמו של ביגמן היא מלמדת על הלכי הרוח וצורת החשיבה של השופט.
"אף אחד לא יודע למה לא העמידו לדין את השניים הנוספים. אולי היו סיבות טובות, אולי היו עדויות שסתרו את העדות ואולי גם הייתה עסקה מודיעינית שהביא לשחרור. המחבל טוען שלא העמידו אותם לדין כי העדות חלשה, כלומר שלא סמכו על העד ולכן לא צריך לסמוך על אותו העד גם לגביו. בנקודה הזו מתחילות השערות ושופט כאבוב מפתח בלמעלה מחמישים עמודים תיאוריה מדוע לא העמידו את השניים הללו לדין. הוא טוען שכנראה העדות נפסלה, מה שאין לו שום ראיה. הנחת המוצא של הטענה היא שהמערכת לא הוגנת כלפי פלשתינים לכן סביר לאמץ את התפיסה שמציג המחבל", אומר ביגמן ומציין כי את הטענות שהעלה השופט כאבוב פירקו שופטי הרוב אחת לאחת. בין השאר כאשר הם מציינים כי כרונולוגית על בסיס העדות הזו המשיכה המערכת להרשיע את שאר המעורבים גם אחרי שחרורם של השניים, כלומר שהעדות חזקה.
בתביעתו דרש המחבל מהמדינה שמונה מיליון שקלים כפיצוי. השופט כאבוב סבר שיש להעביר לחשבונו 880 אלף שקלים, סברה שכאמור לא התקבלה בשל דעת הרוב שדחתה את הטענה, אך הרכב אחר יכול היה בהחלט לראות בעמדת כאבוב כפסק הקובע, מציין ביגמן.
ומה באשר לשתיקת התקשורת סביב האירוע. ביגמן אינו מופתע, גם משום שהוא מכיר את עמדותיהם של מרבית כתבי המשפט, וגם משום שהאירוע חמק מכתבי משפט ימניים משום שעמדתו של כאבוב לא התקבלה כפסיקת בית המשפט.
"העובדה שהכול מתבסס על השערות והנחות יסוד מלמד שבעיניהם המערכת הישראלית הנלחמת בטרור אשמה כל עוד לא הוכח אחרת. קל לו לקבל טענות כאלה כי כך הוא תופס את המערכת".