שלוש שנים חלפו מאז הוכתה למוות מהסא אמיני, הצעירה האיראנית, בידי אנשי המשטר ובאיראן התקיימו השבוע מספר הפגנות גדולות נגד המשטר ובקריאה למותו של חמינאי.
על המחאות וגם על הבצורת שפוקדת את המדינה שוחחנו עם ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן.
"מאז יום השנה שצוין שלשום למותה של אמיני אנחנו רואים בעיקר ברשתות החברתיות הפגנות עם אותן קריאות, מוות לדיקטטור, מוות לחמינאי. ההבדל הגדול הוא שעכשיו את אף אחד לא מפתיע שנשים מפגינות ללא חיג'אב כי מאז שאמיני מתה נשים הולכות ללא חיג'אב ללא אכיפה", אומר עילם גינדין ומציינת כי גם כאשר המשטר ניסה להחזיר את האכיפה באלימות, חצי שנה אחרי מותה של אמיני, נשים התרגלו כבר ללכת ללא חיג'אב והמציאות השתנתה ברחובות איראן.
כעת, היא אומרת, ניתן לראות ברחובות נשים עם חיג'אב לצד אחרות ללא חיג'אב. התופעה זוכה לביקורת קשה ולהפניית אצבע מאשימה לישראל ולבאהים כמי שהובילו את נשות איראן להסרת החיג'אב. עוד מציינת עילם גינדין ומספרת כי ישנם גם מי שמספרים שראו נשים עם מכנסיים קצרים וגופיות, מה שבעבר היה שולח אותן במקרה הטוב לשנים בכלא או להעלמתן במקומות עלומים.
ניסיונות אכיפת החיג'אב מחדש כשלו בין השאר עם קריסת הפרוקסיז של איראן, שכן מכוחות אלה גוייסו חיילים לדיכוי מהומות, ובהעדר כוח אדם קרסה למעשה האכיפה. כעת האכיפה כוללת סגירה מיידית של בתי קפה שבהם נצפו ריקודים, כך גם פיטוריהם של מנהל לונה פארק שאצלו התקיימו ריקודי נשים וגברים ומנהל בית חולים שבטקס חיבק בוגרות לימודים.
בהתייחס לסיכויי ההפגנות לחולל הפיכה של ממש, אומרת עילם גינדין כי עד כה ניסיון העבר לימד שהפגנות מדוכאות בתוך שבועיים, וגם הפעם ניתן יהיה לבחון את רצינותן של המחאות בעוד כשבועיים. עם זאת היא מעירה כי במקרה המחאות שאחרי מותה של מהסא אמיני ההמונים הפגינו לאורך מספר חודשים.
עם כל זאת המשטר מבין שעליו לאפשר להמון להוציא קיטור ולמחות. עילם גינדין מספרת על קונצרט בערב שארגן המשטר ביום הזיכרון למותה של מאסה אמיני על מנת להוכיח שלא מדובר ביום אבל אלא ביום רגיל. תמונות שיצאו מהאירוע הראו נשים בשיער פזור. זאת בעוד בעלת סלון כלות סיפרה שבניגוד לכל יום בו יש לה 5-6 כלות, ביום הזה לא היו כלות כיוון שלא מתחתנים ביום הזה. מסתבר שבכל זאת מדובר במעין יום אבל לאומי עממי.
ד"ר עילם גינדין מספרת על החשש של המשטר מתוצאות מותה של אמיני והתסיסה שיכולה להיגרם ברחוב וכדי למנוע גלי הזדהות איתה נחסמו לאחר מותה הדרכים לעיר הולדתה כדי למנוע הפגנות, וגם השבוע, שלוש שנים אחרי, "זימנו את אבא שלה למשרד המודיעין והזהירו אותו מלקיים טקסים ואזכרות לזכרה. לא נתנו למשפחה להגיע לבית הקברות, חסמו את הדרכים לבית הקברות, ועשו זאת בדרך משגעת גם אותי וגם את החקלאים באזור, הם פתחו סכר מנהר כדי להציף את הדרך".
במדינה מוכת בצורת שפך המשטר כמויות אדירות של מים רק כדי שלא יגיעו תומכים לבית הקברות בו נקברה אמיני. "יש במדינה המון סכרים יבשים. חלק הגיעו למפלס של אפס, והם משחררים סכר וגורמים לבזבוז מי שתייה, להצפת אדמה ופגיעה בגשרים".
העם האיראני מפנה אצבע מאשימה כלפי המשטר בכל המתייחס לבצורת התוקפת את איראן במשך חמש שנים רצופות "והשנה הקרובה צפויה להיות עם עוד ארבעים אחוז פחות משקעים מהשנה האחרונה". האיראנים מאשימים את המשטר בהזנחה של 46 שנים שבהן לא דאג המשטר לא לתשתיות ולא לחינוך העם לחיסכון במים. כאשר שר הביטחון האיראני מתהדר בהסכמים עם מדינות שלישיות שיאפשרו לארצו לעקוף את החרם הבינלאומי, הציבור תוקף אותו על הבחירה לעסוק בכך בעוד העם ללא מים וללא חשמל, כאשר במדינות אחרות יש התפלה ותיחזוק תשתיות.
עוד מספרת עילם גינדין על משלחת איראנית שנשלחה ללמוד מהניסיון הישראלי בטיהור שפכים, התפלת מים וכיוצא באלה.
על רמת המחאה שלא נראית ככזו שבאמת תוכל להוביל לשינוי, מזכירה עילם גינדין כי מול ההפגנות שם לא מופעלות מכת"זיות אלא אש חיה ו"מי שנהרגו הם בני המזל... כשהגיעו אסירים מהכלא אחרי הפגנות רופאים ראו את הפצועים שבהם ובכו. אין לנו קנה מידה להשוואה ולהבין מה עושים שם. בהפגנות של לפני שלוש שנים נהרגו מעל 500 אנשים והמון נשארו פצועים".
עם זאת היא מזכירה כי המשטר האיראני העכשווי מזדקן מאוד. "חמינאי בגיל 86 והבכירים האחרים במערכת מבוגרים ממנו. יו"ר מועצת שומרי החוקה חגג 99 וקיבל הארכה של שנה בתפקיד, יו"ר המועצה המפקחת על המנהיג גם הוא מעל גיל 90. המשטר מזדקן ויש מעט מאוד שרים שנולדו אחרי המהפכה. ניתן לצפות שאחרי מות חמינאי יכול להיות שינוי ונקווה שהוא יהיה שינוי לטובה".