הרבנית מרים עמיטל שהלכה הלילה לעולמה הייתה בתם הגדולה של הרב צבי יהודה וסוניא מלצר ונכדתו של הרב איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים וראש מועצת גדולי התורה.
אביה, היה רבה של פרדס חנה ולאחר מכן של רחובות, מיוזמי הקמת מדרשית נעם, מייסד וראש ישיבת קלצק בארץ ישראל וישיבת הדרום.
במהלך העבודה על הביוגרפיה של הרב עמיטל זצ"ל הגעתי פעמים רבות לביתם של הרב ואשתו בגבעת מרדכי בירושלים. הרב עמיטל החלים באותה תקופה מפציעה וזיהום בברכו, ושהה ימים ארוכים בבית. לאורך חודשי החורף של אותה שנה, ישבתי אתו מידי שבוע על כוס תה ועוגיות שהגישה הרבנית.
באותם ביקורים היו לי לא מעט שיחות עם הרבנית עמיטל, והיו שיחות נוספות אחרי שהספר יצא וגם אחרי שהרב עמיטל זצ"ל נפטר.
אהבתי מאוד את השיחות אתה. מהמבט שבעיניה הבוחנות תמיד היו נשקפות הקשבה וחכמת חיים עמוקה.
סיפור ההכרות של הרבנית מרים עם הרב עמיטל קשור גם הוא למבט בעיניים.
באחד הערבים כשהייתה בביתה בפרדס חנה, קראה לה אמה למטבח. "נמצאים פה אצל אבא שני בחורים מהישיבה", היא סיפרה לה. "לכי ותראי אם מישהו מהם מוצא חן בעינייך". מרים נכנסה לחדר בו שהו התלמידים עם אביה.
בחדר היו הרב עמיטל ובחור נוסף. הבחור השני פתח עם מרים בשיחה. הרב עמיטל שתק. מרים העיפה ברב עמיטל מבט ונתפסה. היא זיהתה במבט שבעיניו עוצמה גדולה. 'עם הבחור הזה אני רוצה להתחתן', אמרה להוריה באותו ערב. 'ראיתי את העיניים שלו ואני מסתפקת בכך'.
העמידה לצדו של בעלה הרב עמיטל לאורך עשרות שנים כראש ישיבה וכמנהיג ציבורי, דרשה מהרבנית לא מעט מסירות נפש. באחת משיחותינו דיברנו על השבתות הראשונות שלהם בישיבה שהוקמה תחילה בתנאים לא פשוטים בכפר עציון. "היינו באים לשבתות והיינו גרים בחדר גדול וקר עם עובש בקירות, מיטת קומותיים ושירותים בחוץ. ובכל זאת, אני לא הרגשתי טיפה סבל ולא הרגשתי שאני מקריבה משהו כי כל כך אהבתי את הרעיון של הישיבה. היה לי טוב ואני זוכרת את כל ההתחלה הזאת כחוויה טובה. אני לא מסוגלת להגיד את המושג 'קשה' על השבתות הללו".
הרבנית עמיטל הייתה בעצמה אשת חינוך מוערכת. אחד מתלמידיה הרבים היה המפכ"ל לשעבר רוני אלשייך שאותו היא לימדה בכיתות א-ג. לפני 10 שנים, כשאלשייך מונה לתפקיד המפכ"ל הוא הזמין אותה לטקס המינוי.
בנאומו אמר אלשייך על הרבנית עמיטל: "בסך הכל שלוש שנות לימוד זכיתי ללמוד במחיצתה כמורָה, אולם היא ואמי עליה השלום השכילו לעשות יד אחת בטיפוח הסקרנות והחקרנות שלי, בהרמוניה מרשימה ביותר. התחושה כי ניתנה לי ההזדמנות ל"עצמאות אינטלקטואלית", לצמוח ולהתפתח בכיוון ובקצב האישי שלי, היתה מרתקת ואפילו מלהיבה עבורי כילד ולימים, הבנתי עד כמה עמוקה היתה ההשפעה שלה על תפיסת הניהול שלי". יהי זכרה ברוך.