בפרשת וילך משה רבנו עומד מול העם ערב כניסתם לארץ. הוא מסיים את שליחותו, מעביר את המקל ליהושע, ומבין שגם אם תמו ימיו, השליחות לא תמה.
זה רגע של פרידה ושל התחלה בעת ובעונה אחת. ראש השנה מזכיר לנו את אותה מחזוריות: שנה מסתיימת ושנה חדשה נפתחת. אין סוף שאינו כרוך בהתחלה חדשה. הסוף וההתחלה כרוכים זה בזה.
ההריון הוא דוגמה לכך. במשך תשעה חודשים הרחם מתפקד כבית גידול חיוני, מספק לעובר חמצן, חומרים תזונתיים והגנה. בסיום ההריון מתרחש אירוע דרמטי: הלידה. הרחם מתכווץ, השיליה נפרדת, מחזור הדם משתנה, והגוף מתארגן מחדש.
סוף ההריון מסמן עבור האישה לא רק פרידה מהשלב הזה, אלא כניסה מידית לשלב חדש הכולל לידה, הנקה, וחיים עם תינוק שנולד זה עתה. במונחים פיזיולוגיים מדובר במעבר חד מאיזון הורמונלי שמבוסס על פרוגסטרון ואסטרוגן גבוהים, לירידה חדה ברמותיהם ועלייה ברמות פרולקטין ואוקסיטוצין. השינוי הזה מאפשר את יצירת החלב, מחזק את הקשר עם התינוק ומסמן התחלה חדשה, גם ביולוגית וגם רגשית.
במובן דומה, המחזוריות החודשית של האישה היא תזכורת קבועה לכך שסיום הוא תמיד התחלה. רירית הרחם מתפרקת , ומיד השחלה משופעלת וזקיקים ראשוניים מתחילים להתפתח בהשפעת הורמון ה־FSH. אחד מהם יהפוך לזקיק הדומיננטי, יבשיל, ויגיע לביוץ. כך מתחיל שלב בנייה מחדש, הכנה להזדמנות נוספת ליצירת חיים. זהו מעגל חיים חודש בחודשו, דינמיקה מתמדת של סיום והתחלה.
הלידה עצמה מגלמת אולי בצורה העמוקה ביותר את השילוב של סוף והתחלה. תהליך הכאב והפרידה מההריון מסתיים ברגע שבו נשמע בכיו הראשון של התינוק. הרחם, שסיים את תפקידו, מפנה את מקומו, ובו בזמן מתחיל תהליך חדש של יצירת חלב, של קשר אם תינוק ושל בניית משפחה בשלב חדש. מערכת הרבייה הנשית נבנתה כך שתהיה לה יכולת מעבר חדה ומדויקת: מהפרשת הורמונים ששומרים על הריון, למערכת הורמונלית שמאפשרת קיום של חיים חדשים מחוץ לרחם.
בעולם הרפואה אנו פוגשים את הדינמיקה הזו יום יום. תהליכים רבים בגוף אינם מסתיימים בחדות אלא יוצרים רצף. כך, למשל, תאי הדם האדומים: חיים בערך 120 יום. כשהם מסיימים את תפקידם הם עוברים תהליך של פירוק בטחול ובכבד, הברזל והמולקולות האחרות מוחזרות לזרם הדם ומשמשות לייצור תאי דם חדשים במח העצם. כך מתאפשר רצף חיים . כל תא שמסיים את תפקידו פותח מקום לתא חדש. וכך במערכות גוף שונות. תאי העור מתקלפים ומתחדשים, מערכת החיסון , מערכת העיכול- הכול מתנהל במחזוריות מדויקת. הגוף מלמד אותנו שאין סוף בלי התחלה חדשה, הגוף חי מתוך מחזוריות של פרידה ובנייה מחדש.
פרשת וילך, סיום התורה ותחילת שנה חדשה, מתחברת באופן טבעי להבנת הגוף האנושי. אין סיום שאין בו גרעין של התחלה. כשם שהגוף שלנו מלמד אותנו לחיות בתוך תנועה מתמדת של סוף והתחלה, כך אנחנו נפרדים מהשנה שחלפה ופותחים דף חדש , שער לשנה החדשה. תחל שנה וברכותיה.