החודש יצא לאור ספר מאת שופטת בית המשפט העליון בארה"ב איימי קוני ברט, ושמו (התרגום שלי, הספר יצא רק באנגלית בינתיים) "להקשיב לחוק, מחשבות על בית המשפט והחוקה" (הוצאת סנטינל, מסועף למו"ל פנגוין).
השופטת ברט היא קתולית ומגדלת שבעה ילדים, מתוכם אחד עם תסמונת דאון ושניים ילדים מהאיטי שאומצו לאחר רעידת האדמה שם. היא כיהנה כפרופסור למשפטים באוניברסיטת נוטרה דם, מונתה על ידי הנשיא דונלד טרומפ לשופטת בבי"מ לערעורים ב2017, ולאחר מכן, ב2020, לשופט עמית בבית המשפט העליון.
איימי ברט נחשבת שופטת "טקסטואליסטית". ז.א. סבורה שעל בית המשפט לפרש את המילים המופיעות בחוק רק לפי ההגדרה הטבעית ביותר של המילים, הגדרה שבן אדם רגיל עם יכולות הבעה רגילות היה מסכים אתה. אין לנסות להחליט למה התכוון המחוקק בעבר לפי ראות עיניו של השופט היום.
בקטע מהספר כבוד השופטת מתארת את רחשי ליבה ואת עקרונות העבודה שאימצה. עיון בדבריה יכול לפתוח את עיני אזרחי ישראל לגבי תפקידו של שופט במדינות דמוקרטיות אחרות ולתת חיזוק למי שמייחל לבית משפט פחות אקטיביסטי ומאופיין במידת הענווה. הסקירה הקצרה המובאת להלן מראה שדברי כבוד השופטת ספוגות בענווה וכבוד לאזרח האמריקאי, והקורא מתבקש לערוך את ההשוואות לשופטים בירושלים בעצמו.
מספר חדשים לפני ההשבעה שלה כשופטת בבית המשפט העליון, בילתה השופטת מספר שעות עם דודה מאוד אהובה, למרות שהדעות שלהם על מגוון נושאים קוטביים לחלוטין. הדודה מצביעה למפלגה הדמוקרטית כשברט נבחרה על ידי נשיא רפובליקני.
הדודה האהובה איננה עורכת דין, אבל התחילה לעקוב אחרי בית המשפט בגלל הקשר לאחיינית המפורסמת. כשישבו יחד בסלון, היא הביעה אכזבה שהחלטות השופטים מנועות על ידי מה שהיא קראה "חוקתיות" במקום להיות ניסיון לעשיית צדק.
וברט כותבת: "הבנתי מאיפה היא באה. 'לעשות צדק' אינו תיאור של שופט המנתח לשון מורכב של חוק. זה נשמע כמו המלך שלמה, הידוע כשופט בעיקר בגלל הסיפור על מחלוקת בין שתי נשים הטוענות לאימהות של אותו תינוק. ושלמה משתמש באסטרטגיה גאונית, למרות שזה היה כרוך בסיכון גבוה, ומציע לגזור את התינוק לשניים, במחשבה שהאם האמיתית תעדיף לוותר על הילד כדי שהוא יישאר בחיים."
"למרבה המזל," היא ממשיכה, "שלמה צדק. ובגלל שהוא השיג תוצאה צודקת, התורה מנציחה את הסיפור להראות את תבונתו. אבל התבונה של שלמה באה ישר מהשמים. הוא לא חיפש תקדימים של שופטים אחרים או מקורות מבית מחוקקים." וברט מסבירה לדודה שלא היה גבול לסמכות שלו, למה שהוא היה רשאי להחליט, כי זה נבע מההבטחה האלוקית שהוא יהיה החכם מכל אדם - ועובדה שההצעה שלו הייתה ממש לחתוך תינוק לשניים.
"אלה שכתבו את החוקה של ארה"ב ואישרו אותה" היא מסייגת, "לא ציפו שכך יתנהג שופט בית המשפט הפדרלי." להוכחת דבריה, היא מביאה את מה שכתב הנשיא הרביעי של ארה"ב ג'יימס מדיסון בנושא:
"אם בני אדם היו מלאכים, לא היה צורך בממשל. אם מלאכים היו המושלים, לא היה צורך בהגבלות פנימיות או חיצוניות, או על ממשל בו בני אדם מנוהלים על ידי בני אדם. הקושי הגדול כרוך בזה: אתה חייב קודם לאפשר שהממשל ישלוט באנשים עליהם הוא מושל, אבל שנית, להכריח אותו לשלוט בעצמו ולהגביל את עצמו."
אגב, המלך שלמה מופיע בתבליט בבית המשפט העליון בארה"ב, שם כתוב שהוא אחד מ"מוסרי החוק הגדולים בהיסטוריה."
ברט כותבת שלפי מטרת החוקה, שופטים אינם מתפקדים כמו שלמה או חבריו המופיעים בתבליט על קירות בית המשפט - ביניהם חמורבי, משה, קונפוציוס, והמלך לואי ה14. לכל אחד מהאנשים האיקוניים האלו, "לעשות משפט" היה מה שהם ראו כתבונה אינהרנטית או השראה אלוקית. החוק ומה שמוסרי היו מחוברים זה לזה.
"זה אינו המצב ברפובליקה הדמוקרטית שלנו," מסבירה כבוד השופטת. ואכן, אחת הדמויות הבולטות בתולדות הקמת ארה"ב, תומס פיין, כתב ש"בארה"ב החוק מולך". ז.א., השופטים לא עושים צדק לפי ראות עיניהם. במקום זה הם מוגבלים על ידי החוק שהתקבלה בתהליך דמוקרטי. והיא מסכמת: "אנו מפעילים סמכות שניתנה לנו על ידי העם, אנו פותרים מחלוקות לפי הכללים שהעם העניק."
צריך להתבונן, לדעתה, בהעמדה לבחירה ובבחירה של שופטים פדרליים, כולל אלה שבבית המשפט העליון המוצעים ע"י הנשיא ועוברים חקירה פומבית בסנט לפני אישורם. אם שופט יתפקד כמו שלמה המלך, הכול יהיה תלוי באוסף אמונות שהוא מביא לכס השופט, ואסור שזה יהיה. לא יתכן שזה משנה, למשל, אם הוא חושב שגזר דין מוות אינו צודק, שהפלה היא לא מוסרית, שלקבל אנשים לתפקידים לפי אפליה מתקנת זה טובת החברה. כי אם שופט יפתור מחלוקות לפי מה שהוא רואה כנכון ולא נכון, נראה מהר מאוד שמה שמוסרי וצודק בעיני שופט אחד אינו כך כלל בעיני שופט אחר.
ברט מנסחת את הדברים בלי היסוס: "שופט חייב ללכת לפי הכללים שהציב העם או נבחרי העם...החוקים. ולכן, השאלה החשובה ביותר למועמד היא אם הוא יכבד את המחויבות שלו לכך. לא חשוב מה חושב המועמד על גזר דין מוות, הפלות, אפליה מתקנת, או כל נושא אחר הטעון פוליטית. מה שחשוב הוא שהשופט יכבד את מה שהעם קבע לגבי הנושאים האלו."
ואכן, כל בכיר פדרלי ושל מדינה חייב להישבע "להיות נאמן" לחוקה ולעשות את תפקידו באמונה. שופטים פדרליים מוסיפים "לשפוט ללא קשר לאנשים" ולשפוט "באמונה וללא משוא פנים." הכול לפי מה שהחוק דורש, ולא לפי מה שהשופט רואה כצדק.
השופטת ברט מביאה דוגמא של גזר דין מוות, כותבת שזה דבר שהיא מתנגדת לו מבחינה מוסרית, ושאף כתבה על כך מאמר לפני שלמדה משפטים. זמן קצר לאחר מינוייה לבית משפט, הגיע לפניה ערעור של ארה"ב נגד ביטול גזר דין מות למישהו על ידי בית משפט לערעורים. היא כותבת שהיא הצביעה בעד קיום גזר הדין בגלל שכדי למלא את תפקידה כיאות, היה עליה לקחת בחשבון שרוב מדינות ארה"ב היום אינם מתנגדים לזה. מסתבר ש 27 מדינות והממשלה הפדרלית סומכים את ידיהם על גזר דין מוות במקרים כגון זה שהיה בפניה. היא כותבת "אם אני אעשה עיוות משפטי כדי לגרום לקושי בפסק דין מוות, אני מפריעה לזכות הבוחרים ולממשל על ידי העם. התפקיד שלי אינו מרשה לי לפרש את החוק בדרך שמתאימה להשקפותיי המוסריות או המדיניות. כשנשבעתי ליישם את החוק באמונה, הכוונה הייתה להחליט בכל מקרה ומקרה לפי מה שאני חושבת שהחוק המקורי אומר, ולא מה שאני חושבת שעליו לומר. היה לי קשה להצביע כפי שהצבעתי במקרה זה, והלוואי שהמנגנון היה עובד אחרת, אבל לא היה לי ספק שזה היה הדבר הנכון לעשות. לו הייתי חושבת שזה לא מוסרי או שאינני יכולה לשפוט באובייקטיביות במקרה ההוא, הייתי צריכה לבקש לא לדון בו."
"לשופטים דעות מגוונות לגבי הערכים של חברה מתוקנת. אבל ההחלטות נעשו על ידי [נציגי] האזרחים בתהליך דמוקרטי, לא על ידי שופטים הדנים בחילוקי דעות. על כס המשפט, עלינו לבלום את דעותינו האישיות ולהעדיף את אלו שנתקבלו בחוק ולהגן על הבחירה של האזרחים, גם כשהיא אינה מוצאת חן בעינינו." הבעיה הזו היא חובת המציאות, ולפעמים, היא מודה, פסק דין כואב לה אישית, אבל החוק מחייב אותו. זאת אומרת שאי אפשר לנבא את תוצאות המשפט לפי הרכב השופטים, אלא לפי מה שהחוק מחייב.
אינטואטיבית, היא מסכימה, אנו רוצים צדק, אבל לכל אחד מושג משלו על מה הצדק הזה כולל. לכן, החלטות לפי דרישות החוק אינן תמיד החלטות על מה צודק. במערכת בה השופט אינו המלך שלמה, התפקיד שלו מוגבל. הוא שופט ולא מלך, הוא מחליט לפי הכללים ולא מה שלדעתו הכללים אמורים להיות.
"ולמרות שכולנו מעריכים את המלך שלמה," היא אומרת בסוף השיחה לדודה שלה, "היום הוא לא היה עובר שימוע בסנט להתקבל לבית המשפט בארה"ב אם היה אומר שיפסוק לפי העקרונות שלו. וכך צריך להיות."
קישור לספר: Listening to the Law: Reflections on the Court and Constitution