לי קורזיץ (41) ממכמורת, היא אחת הספורטאיות הישראליות המובילות והגדולות בכל הזמנים. אלופת העולם ארבע פעמים, לפני 21 שנה גם הדליקה משואה ביום העצמאות.
אבל הניצחון הגדול שלה הוא על הסרטן שהגיח לחייה בכמה ביטויים, רובם תובעניים מאוד. בגיל 15, חלתה במחלת דם שהתפתחה והסתבכה, ולמעשה, עד השנים האחרונות היא התמודדה בגבורה בכל מה שנקרה בדרכה.
"החיים שלי ניצלו בזכות תרומת מח עצם שקיבלתי באמצעות המאגר של 'עזר מציון'. עברתי שתי השתלות מח עצם מתורם זר: לפני שנתיים, ושוב כעבור חצי שנה", מספרת קורזיץ לאחר שנפגשה לאחרונה עם האיש שתרם מח עצם והציל את חייה, "אני אסירת תודה לתורם שלי, שבחר לתת לי הזדמנות לחיים, ול'עזר מציון' שמתחזקים את המאגר המדהים הזה".
לי קורזיץ חיה - בזכות תרומת מח עצם. עזרו לנו לממן עוד בדיקות, ולתת חיים לעוד אנשים.
כבר בימי האשפוז הראשונים הכירה קורזיץ מקרוב את עמותת 'עזר מציון'- "הם היו שם בשבילי ובשביל משפחתי בכל כך הרבה תחנות", היא נזכרת. "אם להגדיר את העמותה בשתי מילים, אגיד שהיא 'אור גדול'. נועה (תומכת הרווחה של עזר מציון) ליוותה אותי לאורך כל הדרך, וכשהחלמתי היא העניקה לי במתנה תמונה של 'מודה אני', והיא תלויה אצלי עד היום מול עיניי. מבית אורנית שלחו לי חומרים לאומנות, וזה היה משחרר ומרגיע מאוד. ישנם גם הדברים הכביכול קטנים אבל משמעותיים מאוד - מתנדבים שעברו עם עגלות כיבוד, אימא שלי והמלווים שהיו איתי".
מבחינת קורזיץ -הים היה חלק משמעותי מהתרופה שסייעה לה לאורך הדרך- "אני חושבת שהחיבור שלי לים והאהבה אליו, הרצון בכל פעם לחזור לים, נתן לי כוח. לא בכדי אומרים שצריך שתהיה לנו תשוקה למשהו. לא משנה מה עברתי - זה החזיק אותי. במקביל, מה שבנה אותי הוא הצבת המטרות וההתמודדות עם ההפסדים. הרי כל חיי ניצחתי והפסדתי, ועם כל ההישגים - ברור שהיו הרבה כישלונות בדרך. למדתי להתמודד עם הפסדים. ניצחתי את הסרטן ואז הוא חזר - והייתי על הרגליים. ראיתי הרבה אנשים שאחרי שזה חזר אצלם הם נכנסו לדיכאון עמוק, ולי דווקא היו כוחות ורצון לחזור לחיים. בתפיסה שלי, המכשולים הם חלק מהחיים והם אפילו מחשלים".
בימים אלו היא לומדת פסיכותרפיה מתוך רצון לעזור לאנשים. ”במחלה הזאת יש דברים שהם בשליטתנו ויש דברים שלא. אני מאוד אוהבת את המשפט ’תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים’. זה מה שהחזיק אותי לאורך כל הדרך. צריך לדעת היכן להתאמץ והיכן לשחרר, אחרת המשא על הכתפיים כבד מאוד. אני אדם אופטימי. יש לי רצונות ושאיפות שמובילים אותי קדימה, ואני בעיקר מחייכת ומחכה לדברים הטובים שמצפים לי בהמשך”.
הבדיקה הזו עולה כסף - והחיים שהיא מצילה לא נמדדים בשום מחיר. תרמו עכשיו, והיו חלק מהנס הבא.