כשמתקרבים לימי הדין, ראש השנה ויום הכיפורים, עולה בראשנו מיד הגמרא המפורסמת במסכת ראש השנה:
"אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? - אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו - וישראל אומרים שירה?"
רובנו גדלנו על פירוש פשוט: "ספרי חיים" הם של אלה שעוד נושמים, ו"ספרי מתים" הם של אלה שכבר הלכו לעולמם. אבל אם כך, שאלה שצריכה להטריד כל אחד מאיתנו היא: "מה יש לדון את המתים? ומה זה אומר עלינו?"
הדין שממשיך גם אחרי המוות
ה"פחד יצחק" (הרב יצחק הוטנר) מציע פירוש מעמיק ומרעיד: אדם נידון לא רק על מעשיו שלו, אלא גם על מעשי אחרים שבאו בעקבותיו.
אם אדם חיזק אחרים וגרם להם להתחבר לנשמתם, הוא ממשיך לקבל שכר על מעשיהם הטובים, גם לאחר מותו. אבל אם אדם חילל שם שמיים וגרם לאחרים לעשות כמוהו, הוא נענש על כל מעשה ומעשה שלהם, גם כשהוא כבר לא בעולם הזה. הדין של המתים ממשיך דרך השפעתם על החיים.
פירוש נוסף הוא ש"ספרי החיים" מכוונים לאנשים שנגזר עליהם להמשיך לחיות השנה, בעוד "ספרי המתים" הם אלו שגורלם נקבע השנה למיתה, וזה הפירוש שעל פניו יותר נתפס אצלינו באופן פשוט.
"ספרי המתים" של החיים
אך הרב אליהו דסלר, ב"מכתב מאליהו" (חלק ב), מביא פירוש נוסף ומחודש, שמרחיב את מושג החיים והמוות אל מעבר לקיום הפיזי.
יש בני אדם שמכורים לעבודה שלהם, וגם אם יש להם די והותר בבנק, הם ממשיכים לרוץ אחרי עוד ועוד. יש כאלה שיושבים עם ילדיהם, אבל המבט שלהם תקוע בטלפון הנייד, ומאבדים את החיוּת של המשפחה, הם גם אינם מממשים את השליחות שלהם בעולם, אינם יוצרים ומועילים לאחרים. יש כאלה שמחפשים כל ערב תאווה חדשה, וכמאמר הביטוי "להרוג את הזמן", או 'לבלות' מלשון בלאי והתיישנות.
להם משייך הרב דסלר את "ספרי המתים". למה? כי במקום לעסוק בטוב, במקום להכיר את נשמתם ולראות מה רצונה האמיתי, במקום להתחבר למשפחה ולהיות אב או בעל ראוי, הם ממיתים את הזמן שלהם. הם ממיתים את העצמיות שלהם, את מהותם.
השנה אנו יכולים, אולי אף חייבים, להתייחס גם אל ספרי הנופלים, אותם הקב"ה פותח ומבקש מאיתנו להיות ראויים להם, שנוכל להמשיך את מה שהם כתבו כל החיים, אל חיינו ממש.
לפתוח את ספרו של כל נופל, לקרוא עליו, להבין מה הדבר שהחיה אותו, מה הביא אותו להיות מי שהוא, ולקחת מזה אלינו.
נאחל לנו, שנזכה להיות כתובים ב"ספרי החיים" בכל מובן המילה: שנגזר עלינו לחיות על פני האדמה, ושנדע לחיות את חיינו במלואם, לנצל את הזמן, להיות נוכחים ברגע, ולהרבות ברכה בעולם.
'הַמְּחַיֶּה' / הרב יהושע אודרברג
סִפְרֵי חַיִּים, סִפְרֵי מֵתִים,
נִפְתָּחִים, וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַכֹּל מְגוֹלְלִים.
הַחַיִּים , הַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים,
יְהַרְהֲרוּ עַל מֶה שֶׁעֲלֵיהֶם יַחְלִיטוּ בַּמְּרוֹמִים,
זְכוּת, חוֹבָה,
אוּלַי יַחְתְּמוּ בִּכְלָל עַל פְּשָׁרָה.
אַךְ מָה לַמֵּתִים וְלָנוּ?
לֹא מַתְאִים לַעֲסֹק בְּחָבוּי מֵאִתָּנוּ.
בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֹאמְרוּ,
דָּנִים אֶת הַמִּסְתַּלְּקִים, הַאִם לְמַטָּה, בְּדַרְכָּם יֵלְכוּ.
אַךְ בְּמַחֲשַׁבְתִּי חִדּוּשׁ, עוֹד לֹא מָצָאתִי לוֹ אִשּׁוּשׁ.
סִפְרֵי מֵתִים, הֵם עַצְמָם פּוֹתְחִים,
וּבָהֶם הֵם דָּנִים, אֶת אֵלֶּה שֶׁלְּמַטָּה נִשְׁאָרִים.
וְכָךְ יִשְׁאֲלוּ,
בְּלִי שֶׁתְּשׁוּבָה בְּמִלִּים יְקַבְּלוּ:
"הַאִם כְּשֶׁעָזַבְתִּי , לַשְּׁאוֹל יָרַדְתָּ?
אֶת הַחַיִּים עָצַרְתָּ, אוֹ לְהִתְקַדֵּם בָּחַרְתָּ?",
הַאִם בְּיָגוֹן הִשְׁתַּכַּרְתְּ,אוֹ מִמַּר , מָתוֹק הוֹצֵאתָ?"
וַאֲנִי לְמַעְלָה,
רוֹאֶה הַסְכָּמָה
כִּי מֵחֹשֶׁךְ, יָאִיר דַּרְכִּי,
מֵהָעַז, יִמְצְאוּ אֶת דְּבַשׁ יְעָרִי,
יְחַטְּבוּ, יְגַלּוּ וְיִמְצְאוּ נַפְשִׁי, בְּתוֹךְ יַעֲרִי.
בַּסֵּפֶר זֶה אֲבַקֵּשׁ לְהֵחָתֵם לְחַיִּים,
לִהְיוֹת מֵהַמֵּיטִיבִים לְעַצְמִי וְלַבְּרוּאִים.