עו"ד אלן בייקר, בעבר היועץ המשפטי של משרד החוץ ושגריר ישראל בקנדה, כיום מנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מתייחס בראיון לערוץ 7 לדרכי התגובה האפשריות של ישראל להכרות האירופיות במדינה פלשתינית.
בייקר רואה במהלך האירופי תרגיל יח"צנות, אך כזה שגורר אחריו גם השלכות מסוימות ברמה הפוליטית אך לא ברמה המעשית-משפטית. בסופו של יום "אין מדינה פלשתינית ולכן אין מה להכיר מלבד בהצהרות", הוא אומר ומטיל ספק בדיווחים לפיהם מטוסו של ראש הממשלה עוקף את אירופה מחשש לעימות כזה או אחר. לדבריו "בכל מדינה אירופאית שיש בה חוק פלילי שמכיר בטענות לפשעים בינלאומיים, אפשר להוציא צו מעצר, גם כלפי תושבי יהודה ושומרון. להערכתי זה לא יקרה גם לגבי ראש הממשלה. גם הצו שהוצא נגד נתניהו בבית הדין בהאג הוצא באופן בלתי תקין ולא חוקי, כך שאני לא קונה את סיפור שינוי מסלול הטיסה".
האם מעמדו של אבו מאזן ישתנה בעקבות המהלך האירופי? בייקר משיב: "מעמדו של אבו מאזן בתוך הרשות הפלשתינית הוא בכי רע. אין לו תמיכה. הוא נחשב למושחת ולחלש. המקום היחיד שיש לו בו מעמד הוא רק באו"ם, ולכן בכל שנה הוא מופיע שם וזוכה לתהודה, אבל הוא לא נחשב לרציני בקרב עמו. בעולם רואים נציג פלשתיני עם עניבה וחליפה שלא נראה כמו טרוריסט עם כפייה ולכן בעיניהם הוא נחשב כמתון ומקובל למרות שבקרב עמו די צוחקים עליו".
על התגובה הישראלית הנדרשת אומר אלן בייקר כי "בראש ובראשונה אסור לנו להתרגש מזה. במשך יותר משבעים שנה אנחנו חוטפים התקפות והחלטות בכל פתיחת מושב של עצרת האו"ם. זה לא השתנה ולא ישתנה". באשר לצרפת, קנדה, אוסטרליה ומדינות אחרות, אלה "צריכות להשיב ללובי גדול מאוד של מוסלמים אצלם ולהפיס את הדאגות שלהם, והדרך הכי קלה לעשות את זה היא לבוא לאו"ם ולעשות הרבה רעש כשהם יודעים שאין מאחורי זה שום דבר. הם לא מטומטמים. גם לנשיא צרפת, שהוא נאיבי מאוד, יש יועצים שמבהירים לו שלהחלטת עצרת האו"ם אין שום ערך ואין מדינה פלשתינית. הוא אומר ללובי שהוא נתן סטירת לחי לישראלים ותמך בפלשתינים אז תעזבו אותי בשקט".
האם מהלך שכזה לא יעורר תסיסה פרו פלשתינית בתוך צרפת עצמה? בייקר סבור שהאפשרות הזו מטרידה את מקרון או את הגורמים הרלוונטיים בתוך ארצו כפי שהדברים גם בבריטניה. "הם עומדים מול עובדה מוגמרת שהופכת את המצב לגרוע יותר. הם רוצים להיבחר, ולכן הם רוצים להראות למצביעים שהם עשו משהו למענם", אומר בייקר ומציין את ההגירה המאסיבית של מוסלמים לקנדה, מה שמחייב את ההנהגה שם להביע עמדות המותאמות לאותם מהגרים ו"כך קנדה הפכה ממדינה שהייתה בין התומכות הגדולות של ישראל לאחת האויבות הגדולות של ישראל".
באשר לצעדים בהם יכולה ישראל לנקוט אומר בייקר כי ניתן "לסגור את הקונסוליה הצרפתית בירושלים, מה שהיה צריך לעשות מזמן. היא לא משרתת שום תכלית מדינית רצינית. היא הוקמה בזמן העותומאנים לטובת טיפול בצליינים. זו יכולה להיות סטירת לחי לצרפת. מול האו"ם, אפשר למנוע גישה למבנה בארמון הנציב, זה גוף מיותר שמהווה מוקד לפעילות עוינת של האו"ם. זו תהיה פעולה סימבולית כמו החלטת העצרת הכללית שהיא סימבולית".
פעולות שכאלה יצריכו אומץ שבייקר מסופק אם ישנו למנהיגות בישראל, אך "ישראל צריכה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות בלי להתנצל, בלי לזחול ובלי לחשוב מה יגידו עלינו. עברנו את השלב הזה. לא צריך לפחד מסטירות הלחי שאנחנו מקבלים. אולי יחזירו שגרירים, אבל די עם ההתנצלויות והמדיניות ההסברתית המתנצלת שלנו. אפשר למנוע את המעמד הקונסולארי של המדינות הללו, למנוע את החסינויות, לחייב אותם לשלם מיסים כמו כל אחד אחר. אלו צעדים סימבוליים אבל משמעותיים שמבטאים את העמדה שלנו כלפי ההתנהגות שלהם".