א. חנוך לנער
"בוודאי אתה מתפלא כעת, מדוע אינני עוזב את המקום הראשון שלי" - הוא אמר לי כששתקתי מתוך נימוס, והשאלה אכן עמדה על קצה לשוני, והוא בטובו חסך לי אותה.
בן שיחי, איש עסקים מכובד, שכעת לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, משקיע קצת יותר זמן לנשמה ומשתדל להרבות במצוות ומעשים טובים. באווירה הנינוחה שלאחר הנחת התפילין, בחר לשתף מצעדיו המרתקים בעסקיו. לא את סודות הצלחתו, אלא מעקרונותיו המעניינים, מהם לקחתי לקח.
עיקר מקום פעילות עסקיו כיום, הוא במרכז סחר גדול ורחב ידיים. אך ההתחלה הייתה במתחם קטן, ישן ולא נחשב. ובכל זאת, בחר להשאיר שם את הסניף הראשון שפתח בשעתו ולא לסוגרו, גם אם כעת כנראה שזה לא משתלם בעבורו כלכלית.
"האנשים שם נתנו לי הזדמנות בתקופה קשה בחיי, בזמן שלא היו מי שיאמין וייתן לי את האפשרות להוכיח את עצמי ואת כישרונותיי. עברו שנים, ותודה לקל המזל האיר את חיי. אך לא אשכח את מיטיביי באותה תקופה. בחרתי להשאיר את הפעילות שלי באותו מקום ראשוני, להם זה חשוב כלכלי ולי מצפוני".
אומנם 'מענטש' הוא הדובר מולי, אך במחשבה עמוקה יותר, הדבר לטובתו, דרך נכונה בעבור כל אחד מאיתנו, הן מצד חיוב הכרת הטוב והן מצד הפרקטי - אמוני, שהרי אף פעם אי אפשר לדעת מה יולד יום, ואלו ששכחו מאין באו ומי עשו בעבורם, במשפחה, בחברה, בקהילה וכדומה - עלולים למצוא את עצמם ללא כלום.
כמו מאליו, עלו מול עיניי דברי שלמה המלך בספר 'משלי': "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה", והשאלה ידועה: מדוע בזקנותו של אדם, זקוק הוא לחינוך שקיבל בנערותו? הסבר מופלא מביא רבנו הזקן בספר ה'תניא', שגם הצדיק בהיותו מהלך ממדרגה למדרגה נעלית יותר, הרי בשעת המעבר ממדרגה למדרגה הוא בבחינת 'נפילה' לגבי מדרגתו, והוא נזקק אז לחינוכו ה'נערי', כדי להתעלות לדרגתו החדשה שהיא נעלית יותר. החינוך היסודי בנערותו, ממנו אסור להיפרד, כי אף הצדיק זקוק לו, בעלייתו בסולם הדרגות.
ב. אמת ויציב
"בוקר אחד בתפילת שחרית, ראו וחשו החסידים כי רבם סובל סבל רב. מדי פעם נשמעה אנחה שקרעה את לבם האוהב, ודאגה רבה הורגשה אצל כלל המתפללים. הם חישבנו אחד לאחד, והגיעו למסקנה שכנראה גזירה קשה מרחפת עליהם או על כלל היהודים, ורבם הצדיק מנסה בתפילתו לעורר רחמי שמים מתוך כאב עמוק.
מובן שהחסידים הרגישו צורך לסייע לרבם בפעולותיו הנשגבות בשמי רום, והחלו להתפלל בדביקות רבה ובהתעוררות עצומה. כל אחד מהם השקיע את מוחו ולבו לפירוש מילות התפילה, והוסיפו כוונות פנימיות ובקשה מהקב"ה שיחוס וירחם ויבטל את הגזירה הקשה.
בסיום התפילה המעוררת, כשהתלווה גבאי האדמו"ר לחדרו לסייע בעדו, ניסה הוא בדרך מכובדת ועדינה לברר 'איזו גזירה ביטל הרבי היום בתפילתו?'. הרב הביט בו כלא מבין, תמה על מה הוא שח. הגבאי המסור מיהר להסביר שהוא והקהל ראו את הרבי מתייסר ומתאמץ היום מאוד בתפילה, וכלל המתפללים הבינו שהרבי בתפילותיו היום פעל מהלכים גדולים בשמים...
'צא מיד לציבור ואמור להם, שגנחתי מכאבי גב שתקפו אותי היום בתפילה. זה ולא שום דבר אחר'! הגבאי ההמום הגיב מתוך אכזבה: 'אולי עדיף להשאיר זאת כאן בינינו. הציבור היום התעורר מאוד בתפילתו, ממש כמו בזמן נעילה ביום כיפור, חבל להרוס את האווירה הנעלית שהם נמצאים בו, ברגע שיגלו שמדובר במשהו גשמי ולא שמימי כפי שחשבו'...
עונה לו האדמו"ר: 'לך וספר להם בבקשה את האמת לאמיתה. כי מדבר שקר, שום דבר טוב לא ייצא'!".
סיפור זה שמעתי לפני שנים רבות מידידי הרב ברוך גורין, בלי פרטים עם מי ומתי בדיוק זה קרה, אם אכן קרה. אך המסר העמוק מלווה אותי תמיד, לזכור שאם ברצונך להשפיע או לחנך, הדבר אפשרי אך ורק עם סיפור אמיתי.
בסיומה של השנה, אנצל את ההזדמנות לשתף את הקוראים, שפעמים רבות מבררים אצלי על הסיפורים המובאים במסגרת זו. אומנם קורה ומטבע הדברים יש צורך לשנות פרטים מזהים, אך כל הדברים הם עובדות שההשגחה העלינה הפגישה אותי איתם. רבים מהם שיגרתי מיד לאחד הכתיבה למושא הסיפור, או לזה שממנו שמעתי את הדברים, ורק לאחר אישורו אני מעלה אותם על הכתב בסייעתא דשמיא, כדי לנצל את הכוח ואת האפשרות מהקב"ה, להעביר הלאה את ניצוצות האמונה והבטחון, ושאר מעשים טובים ומחזקים.
ג. הוכח תוכיח
בשבת שעברה נקלעתי עם בן משפחה לקהילה מסוימת, והוא התבקש מהגבאי להיות הבעל קורא לפרשת השבוע. בעודו מתכונן לעלות להתחיל את הקריאה, הייתי עד למחזה תמוה. ניגש אליו מאן דהו, שאמר לו 'אל תכבד אותו בעלייה לתורה, כי רוב האנשים פה לא שומרי שבת'. האיש התחלחל וענה לעומתו, שמדובר פה בקהל שפשוט לא חונך על זה וכלל לא מודע לגמרי על הצורך והחיוב על פי ההלכה, הם לא עושים זאת במזיד ומותר להעלותם אף לתורה'.
איש זה, שגם לפי מראהו, ניכר שלא חונך על דרך חסידות ולא טעם את טעמה הנפלא - לא נרגע, וניגש אלינו לאחר התפילה בהתרסה: "אתם החב"דניקים, לא מוכיחים את בעלי העברות וכלל לא מקיימים את דברי הגמרא, שמי שרואה בחברו שחטא מצווה לשנאתו"...
נזכרתי בזה, יומיים אחר כך, ביום שני, עת למדתי את ה"היום יום" של אותו יום כ"ב באלול: "תורת החסידות דורשת, כי תחילה להוכחה צריכים להסיר הציפורניים, ניט שטעכין זיך (לא לדקור)"...
אנו לקראת סיום חומש דברים, שהחל עם דברי תוכחה של משה רבנו לעם ישראל. אבל כל זה קרה בשנת הארבעים לצאתם ממצרים, בתקופה שלפני מותו. ורבים ממפרשי המקרא מסבירים שהיות ותנאים רבים היא לתוכחה, לכן המתין עם זה משה רבנו עד ערוב ימיו.
פרטים רבים כלולים במצוות "הוכח תוכיח את עמיתך". ראשית חובה עלינו לחשוב למרחוק: מה תהיה התוצאה של דיבורינו? חיובית, או חלילה לא; ולהקפיד להוכיח את החבר ברמז, בלשון עדינה. וכבר אמרו שתוכחה היא כמו דקירה בבדיקת דם, כפי שכתב הרבי הריי"צ נ"ע, אודות תביעות מהמשתתפים בהתוועדויות שיטיבו הנהגותיהם ודרכיהם: "וכל התביעות הללו, אף שהנה באות מתוך אהבה פנימית וחיבה יתירה, מכל-מקום הנה על הרוב באות הנה באופן של דקירה, בדוגמת דבר המחט לזרוק סמי מרפא בגוף, כי כוונת זריקת סמי המרפא היא תכלית הטוב, ומ"מ באה על ידי דקירה".
וכך מובא גם מאגרות הרבי הריי"צ: "בעניין התוכחה, יש הטועים בזה טעויות גדולות. לפעמים, גם אם כוונתם רצויה, כדי להועיל, לא זו בלבד שאינם מתקנים, אלא עוד מקלקלים. וזאת בשעה שאילו הייתה התוכחה כדין התורה ובהוראת החסידות, היו זוכים לקרב את הרחוקים".
אם בכל העולם נדרשת זהירות יתירה עם אנשים שלא זכו לגדול עם חינוך יהודי שורשי אמיתי, כאן ברוסיה שרדפה במשך שנים רבות כל יהודי שומר תורה ומצוות - על אחת כמה וכמה, שדרכיה חייבת להיות דרכי נועם. ומתוך לימוד זכות על כל יהודי כאן, יש לעשות הכל כדי להשיבו למקורו מתוך אהבה רבה, וגם כאשר נדרשת תוכחה, יש לעשות זאת באמת לפי הדין.
תמונת השבוע שלי: 'קוקוריקו' נוסח מוסקבה
בבוקרו של יום שני נראתה בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" אחת הדמויות הוותיקות. אומנם הוא נולד וחי בירושלים, אך בשנים הראשונות של תקומת הקהילה לפני כשני עשורים וחצי, היה הוא מראשוני המגיעים, אם להתפלל כשליח ציבור, לקהל שהיה אז קטן בכמות, ואם לחזק בהשתתפותו באירועים שונים ושאר פעילות ענפה, ברובה שקטה ולא ידועה, שעשה עם משפחתו למען כל בני הקהילה כאן. זהו הרב מאיר דוד ברגמן, מראשי מערכת הכשרות של 'העדה החרדית' בירושלים, ומחשובי עסקני חב"ד בירושלים.
הפעם הוא רק עובר במוסקבה, לאחר שהגיע לרוסיה בכדי להשתתף בשבת סליחות ליד האוהל הקדוש בעיירת ליובאוויטש, שמשנה לשנה מספר המשתתפים בה הולך וגדל, ורבים רואים זכות להכין את עצמם לקראת השנה החדשה במקום קדוש זה.
לאחר שכובד לקרוא בתורה ובעלייה לתורה, נפגשנו שוב בסיום התפילה לשיחת זכרונות מאז. בה תיאר את התפילות שעוד נערכו בבניין הקטן הסמוך, תוך כדי בניית הבניין החדש בו נערכות כעת התפילות מזה 25 שנים.
"בפעם הראשונה שהגעתי לכאן ליום כיפור, ראיתי מחזה בל יתואר שהשאיר עליי רושם עד היום", הוא מתחיל בתיאור הראשון והדרמטי: "לאחר תפילת כל נדרי ומעריב, יצאתי עם הרב לאזאר לכיוון דירתו הקטנה והישנה בה הוזמנתי לישון. לפנינו יצאו שלושה 'אוליגרכים', והרב פגש אותם עומדים על הרחוב.
לשלושתם המתינו שלושה מרצדסים מותנעים עם נהג צמוד, ותוך כדי עישון שוחחו על ה'באניה' אליה אמורים לנסוע כעת יחד... הרב בירך אותם בנימוס רב, התעניין בשלומם, ואת השלישי שכבר היה בתהליך מסוים של שיבה למסורת, ואף גילה שהוא קיבל על עצמו לצום, גם בהיותו בבאניה - הזמינו הרב לבוא לישון אצלו בבית, כך יהיה לו קל יותר למחרת...
עמדתי בצד, משתומם אל מול המראה הבלתי נתפס: זה עתה יצאנו מתפילה מרוממת של ליל יום הקדוש, והרב אוגר את כל הכוחות הנפשיים, כדי לעמוד ולשוחח בשלוות נפש בלתי נתפסת עם שלושה יהודים מעשנים בעיצמו של יום.
בשעות כאלו אצלנו בירושלים, אפשר לחתוך את המתח בסכין, וכאן נערכת לה שיחת חולין לא מובנת. התוצאה הייתה שאותו יהודי הצטרף אלינו לדירה, שמר על כל החג, וזה המשיך בכך שאת צאצאיו שלח לחינוך יהודי והקים דור יהודי! רק אישיות כמו הרב לאזאר יודעת להתאזר ולהתנהל בחכמה ומסירות, ובכך לזכות להציל משפחה שלמה.
בעודי מעכל את הסיפור, הוא תיכף נזכר באפיזודה מרגשת שקרתה אף היא ביום הכיפורים, והפעם בזמן תפילת נעילה, כשהוא עמד כשליח ציבור והנעים בקולו הנרגש את כלל הציבור.
"קראו לו וועלוול. הוא הגיע למוסקבה מרומניה, דובר אידיש שזכר מעט מהיהדות בילדותו. קול גבוה היה לו והוא אהב מאוד לשיר, בעיקר שיר אחד באידיש שזכר: 'אַ אידישע מאַמע'.
כשאנו בעיצומה של התפילה, קם וועלוול והחל להסתובב אנה ואנה, ולפתע נשמע קולו הרם: "אַ אידישע מאַמע - עס גיבט ניט בעסער אין דער וועלט"...
מול עיניי קם הסיפור הידוע של אותו נער שקרא בתמימותו "קוקוריקו" בעיצומה של תפילת יום הכיפורים' והבעל שם טוב הקדוש אמר, שקריאה זו ביטלה את כל הגזירות והעלתה את התפילות של כל עם ישראל. הפעם זכינו לראות זאת במהדורה רוסית אותנטית"...
אכן, אלו הן הנשמות המיוחדות שהתגלגלו במוסקבה בכלל, וכאן במארינה רושצ'ה במיוחד!