לקראת ראש השנה מפרסם הרב בניהו שנדורפי סדרת הנחיות מקיפות בנוגע להלכות תקיעת שופר. הרב מתייחס בהרחבה לדיני כשרות השופר, אופן התקיעה, תקלות העלולות להתרחש תוך כדי התקיעה, וכן להנחיות יישומיות לתוקע ולמקרא.
לדבריו, לכתחילה יש לתקוע בשופר העשוי מקרן של איל כפוף, אך בדיעבד ניתן לתקוע גם בקרן של כל בהמה כשרה שיש לה חלל בטבעה, למעט קרן של פרה שפסולה. הרב מציין כי אורך השופר צריך להיות לפחות עשרה סנטימטרים, ואין לצפות אותו בחומרים נוספים.
שינויים שנעשו בשופר אינם פוסלים אותו, כל עוד לא שונה הקול או שנגרם לו נקב מפולש. נקב שאינו מפולש אינו פוסל לכתחילה, אך אם סתמו אותו - ישנן מחלוקות רבות בין הפוסקים, ולכן אין להשתמש בשופר כזה אלא בשעת הדחק, וגם אז בתנאים מחמירים.
באשר לכוונה והברכות, הרב מדגיש כי התוקע צריך להתכוון להוציא את השומעים ידי חובה, והם צריכים להתכוון לצאת. כן נמסר כי יש להקפיד על סדר התקיעות ולוודא שהתקיעות נעשות בהתאם לאורך הנדרש - לפי סוג הקול: תקיעה, שברים או תרועה. השברים צריכים להיות שלושה קולות בינוניים, ואילו התרועה מורכבת מתשעה קולות קצרים. גם בשברים-תרועה יש הבדל אם יש להפסיק ביניהם בנשימה - תלוי האם מדובר בתקיעות דמיושב או של סדר התפילה.
בהתייחסות לטעויות, מדגיש הרב כי כל תקלה שיש בה ספק - יש לחזור בגללה לתחילת הסדרה. לדוגמה, אם חסר שבר או נשמעה תרועה חלקית, יש לתקוע מחדש ולעיתים לחזור לתקיעה הראשונה. כאשר מדובר בסדרה של שלוש חזרות על אותו סימן (כמו שלוש פעמים תשר"ת) - אין צורך לחזור על כולן אם התקלה הייתה רק באחת מהן.
הרב מוסיף גם דינים הנוגעים לתקיעות עבור יחידים ונשים, ומבהיר כי כאשר התוקע כבר יצא ידי חובה, אין לו לברך שוב אלא שהשומעים יברכו בעצמם. כמו כן, אין לתקוע ליחיד בתוך שלוש השעות הראשונות של היום, ויש לתקוע שלושים קולות.
באשר להנחיות המקרא, מדגיש הרב את הצורך בתיאום ברור עם התוקע, על מנת למנוע תקלות והסחות דעת. "המקרא צריך לדעת מה נתקע, ולהיות בתיאום מלא עם התוקע כדי למנוע אי הבנות", נכתב. עוד מומלץ שהציבור ידע כאשר חוזרים על תקיעה בעקבות טעות.