בשמחת תורה ימלאו שנתיים למלחמה, שמהווה קו השבר של מדינת ישראל בת ה-77. והמלחמה כמו מלחמה, מחירה כבד, כל "הותר לפרסום" מעורר כאב גדול אצל כולנו.
בסוף השבוע שעבר, איבדנו עוד 6 מטובי בנינו, ברצועת עזה ובמעבר אלנבי, כל אחד עולם ומלואו.
בין שמות הנופלים גם סרן ערן שלם מרמת יוחנן, נינו של המלחין והמשורר מתתיהו שלם מאבות הזמר בעברי, המוכר מטקסי העומר הקיבוציים וריקודי העם.
חקירת אבותיו של ערן מגלה משפחה של ציונים נלהבים שתרמו לבניין הארץ, איש איש בדרכו, עד שנלקח מהם היקר מכל. 4 דורות של משפחת שלם - אנשי אדמה הבונים ומגינים על הארץ.
הסבא רבא: תמהיל של הפסקול החסידי וצלילי המזרח
הסבא רבא מתתיהו שלם, שעלה לארץ מפולין בשנת 1922 בעליה השלישית במסגרת "החלוץ", והוא בן 18, ומיד החל בבניית צפון הארץ: עבד עם פועלים ערבים במסחה, לקח חלק בבניית הגשר של רכבת העמק על הירדן בנהריים ואח"כ רעה את הצאן בבית אלפא וברמת יוחנן. כתב והלחין שירים בסגנון שהוא תמהיל של הפסקול החסידי של ילדותו וצלילי המזרח, והיה לאחד מאבות הזמר העברי ואף ייסד את חג העומר הקיבוצי.
בנו של מתתיהו, אל"ם אלישע שלם, היה חקלאי כמעט עד יומו האחרון בראשית שנות החמישים שירת בצנחנים, בהגנה בין השאר על ישובי דרום הארץ מפני הפדאיון. בהמשך היה מ"פ בצנחנים. הוא התקדם עד לתפקיד מח"ט חטיבת הצנחנים הצפונית במילואים. במלחמת יום כיפור, לאחר הכשלון רב הנפגעים של חטיבת גולני לכבוש מחדש את החרמון, אלישע, אז מג"ד, כבש אותו בראש הגדוד ועם הרוג אחד בלבד.
האב - משפטן, יזם חברתי והיום משקם את קיבוץ מנרה
בנו של אלישע עו"ד עדו שלם, עורך דין לשעבר שייסד את ארגון "גשר לעתיד", הפך בשנים האחרונות לדמות מרכזית בפיתוח יוזמות קהילתיות. לאחרונה הופקד על שיקום קיבוץ מנרה, שנפגע קשות במלחמה בצפון.
הנין סרן ערן שלם - שילם בחייו על הגנת המדינה
סרן ערן שלם בן 23, צוער בגדוד "דקל" בבית הספר לקצינים ששירת כלוחם בסיירת מטכ"ל התנדב לפני הגיוס לשנת שירות בבית ספר שדה עין גדי ובערבה. חבריו של בקיבוץ ציינו כי הוא ידע לשלב צניעות עם מחויבות עמוקה, והמשיך בדרך הסלולה של משפחתו - נתינה למדינה ותרומה לחברה. "הוא גדל בבית שבו שירות, עשייה וחזון הם דרך חיים"
משפחתו סיפרה שהיה ילד של טבע עם אצבעות ירוקות. ילד ספורט אתגרי וריצת שטח ארוכות. ערן אהב ליצור ולהמציא: לבשל, לנגר, לתפור, לסרוג, לאהוב".
נפילתו של ערן היא הזדמנות להיזכר בכמה שירים של מתיתיהו שלם, והמפורסם שבהם: "שיבולת בשדה" שרוקדים אותו גם היום בחוגי ריקודי העם.
שיבולת בשדה 1946 - נכתב ל'חג העומר' ברמת יוחנן
שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה
כּוֹרְעָה בָּרוּחַ
מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.
וּבְמֶרְחַב הָרִים
יוֹם כְּבָר יָפוּחַ
הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.
עוּרוּ הוֹי עוּרוּ
שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים
קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר
עַל פְּנֵי הַכָּרִים
קִצְרוּ שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר
שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה
זֵר חַג עוֹטֶרֶת,
שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה.
לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים
בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת,
חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה.
הָבוּ הָנִיפוּ
נִירוּ לָכֶם נִיר
חַג לַקָּמָה,
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר
מילות השיר "שיבולת בשדה" נדפסו ביום כ"א סיון תש"ו, 20.6.194, בעיתון "הגלגל" (כרך ג', גליון 46).
הפרופ' דוד אסף כותב בבלוג שלו "עונ"ש": את השיר הזה חיבר שלם לכבוד 'חג העומר', ולא לכבוד חג שבועות. 'חג קציר העומר' ברמת יוחנן נוסד לראשונה בשנת 1946, יום לאחר ליל הסדר. מאז ועד היום הוא נחגג באדיקות, באותן מילים ובאותם ריקודים, באחד משדות הקיבוץ. את הכוריאוגרפיה יצרה חברת הקיבוץ לאה ברגשטיין, שגם היא, כמו שלם, עברה לרמת יוחנן מבית אלפא.
שמחו נא - נכתב למחזה ילדים - 1935
שִׂמְחוּ נָא, שִׂמְחוּ נָא וּפִרְקוּ הָעֹל,
חַג לָנוּ וְשִׂמְחָה, יוֹם לָנוּ גָּדוֹל.
מֵאַיִן יָצַרְנוּ יֵשׁ,
יַד זוֹרֵעַ וְחוֹרֵשׁ,
סֶלַע וְצוּר אֵיתָן,
מַיִם שֶׁפַע רַב נָתַן,
עֹז, עָצְמָה וָכוֹחַ.
עוּר, עוּרָה הִתְאוֹשֵׁש,
תּוֹךְ מַעְגָּל גּוֹעֵשׁ,
מִשְׁנֶה עֲבֹד וַעֲמֹל,
עֹז רוּחֵנוּ בַּל יִפֹּל
עוּרָה, עוּרָה, עוּר עוּר עוּר עוּר.
ושוב אני מצטטת מהבלוג עונ"ש של הפרופ' דוד אסף:
בטעות מקובל לחשוב כי השיר 'שמחו נא' נכתב בשנת 1937, לציון חמש-עשרה שנים לעלייה על הקרקע של קיבוץ בית אלפא (1922). תאריך זה מצוטט במקורות רבים והוא מתבסס על דברי שלם עצמו, כשסיפר לחוקרת הזמר ציפי פליישר כי חיבר את השיר, 'כנראה', בראשית 1937. הוא גם זכר כי השיר חובר בהקשר של 'הצגה על השנים הראשונות של בית אלפא'.
אך זיכרונו של שלם בגד בו. כפי שנראה בהמשך, השיר נכתב, ואף נדפס, שנתיים קודם לכן (מאי 1935), ובלי שום קשר לחג העלייה לקרקע, אלא כחלק ממחזה תמים לילדים. עם זאת, אין בידינו מידע מתי בדיוק הלחין שלם את השיר, וייתכן שהשיר הולחן ואף בוצע רק שנתיים לאחר פרסומו ולכבוד חגיגת 'יום ההולדת' החמישה-עשר של הקיבוץ.
יוחנן וגבריאל - סיפור אמיתי שקרה בבית אלפא בסוף שנות השלושים
יוֹחָנָן וְגַבְרִיאֵל רָכְבוּ לָאֲפוּנִים,
עַל מַקְלוֹת דָּהֲרוּ וְעַל מַטְאַטְאִים.
עָפוּ עָפוּ צִפֳּרִים
אֶל שְׂדוֹת הָאֲפוּנִים,
אֶל שְׂדוֹת הָ(אֲפוּ) אֲפוּנִים.
עָפוּ עָפוּ צִפֳּרִים
אֶל שְׂדוֹת הָאֲפוּנִים,
עָפוּ בְּרִנָּה הַצִּפֳּרִים.
"קֵן מָצָאתִי, דַּבּוּרִים!" יוֹחָנָן שָׂמֵחַ
"וַאֲנִי זוּג עֲגוּרִים!" גַּבְרִיאֵל צוֹרֵחַ.
עָגוּ עָגוּ עֲגוּרִים,
זִמְזְמוּ הַדַּבּוּרִים,
זִמְזְמוּ הַ(דַּבּוּ) דַּבּוּרִים.
עָגוּ עָגוּ עֲגוּרִים,
זִמְזְמוּ הַדַּבּוּרִים,
עָגוּ בְּעִגּוּל הָעֲגוּרִים.
"נִשָּׁאֵר פֹּה לְעוֹלָם, בָּאֲפוּנָה נָלִינָה,
סוֹד יִהְיֶה זֶה לְכֻלָּם, אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל אִמָּא".
סוֹד לָכֶם הַשְּׁבִילִים,
הַכִּיסִים כְּבָר מְלֵאִים,
הַכִּיסִים כְּבָר (מְלֵא) מְלֵאִים.
סוֹד לָכֶם הַשְּׁבִילִים,
הַכִּיסִים כְּבָר מְלֵאִים,
הַכִּיסִים כְּבָר (מְלֵא) מְלֵאִים.
"בּוֹא מַהֵר, יוֹחָנָן, נִשְׁכַּב תַּחַת הַשִּׂיחַ,
אוֹי, בִּטְנִי מַה נְּפוּחָה כְּגֹדֶל אֲבַטִּיחַ".
מַר בָּכוּ הַפְּעוֹטִים,
הַרְחֵק שָׁמְעוּ הַבַּחוּרִים,
הַרְחֵק שָׁמְעוּ הַ(בַּחוּ) בַּחוּרִים.
מַר בָּכוּ הַפְּעוֹטִים,
הַרְחֵק שָׁמְעוּ הַבַּחוּרִים,
הַרְחֵק שָׁמְעוּ הַ(בַּחוּ) בַּחוּרִים.
יוֹחָנָן וְגַבְרִיאֵל רָכְבוּ לָאֲפוּנִים...
בניגוד לשירים השמחים ומלאי הפאתוס שכתב מתתיהו שלם, שיר הילדים הזה תמיד הדמיע אותי... אולי כי הוא קרה באמת בקיבוץ בית אלפא בסוף שנות השלושים. צמד החברים יוחנן להמן וגבריאל רפופורט (לפי חשבוני היה גילם פחות מ10 שנים) הלכו לאיבוד בשדה האפונים (שהיה הרחק מהקיבוץ) ורק כעבור שעות רבות מצאו אותם השומרים של הקיבוץ כשהם בוכים מתפתלים מכאבי בטן כי זללו אפונים רבים.
ומה עלה בגורל הילדים? יוחנן מת מהכשת נחש כשהיה בן 13 (בשנת 1937) וגבריאל נודע לימים כגברוש, אל"ם (מיל.) גבריאל רפופורטץ שנותיו היו עטורות בעשיה ציונית מפוארת, החל מחברות בהגנה מגיל 12, טייס פייפר בפלמ"ח, פריצת דרך בורמה, כיבוש שרם א שייח במבצע סיני, סלילת כבישי רמת הגולן, קרבות הבלימה במלחמת יום הכיפורים, סלילת כבישים בסיני ואף הקים איחדה תחתה את כל הגופים שעסקו בחילוץ והצלה עד אז. ובמסגרת זו נסע להושיט סיוע לכמה מדינות שעברו רעידות אדמה. גברוש שעד שקרס ומת לפתע בעיצומה של האזכרה הששית ליצחק רבין (2002).
עוד כמה וכמה שירים יפהפיים של מתתיהו שלם מתפזמים בראשי, שירים של אהבת האדמה שבה נטמן נינו ערן.
יהיו המילים האלה נר לנשמת ערן שלם וכל חבריו שנתנו את חייהם למען נוכל להמשיך ולחיות כאן, הלוואי ותהיה לנו שנה של ישועות ונחמות.