הבנת התנהלותו הפוליטית של בנימין נתניהו מ-1996 ועד 2025 זו לא רק תרגיל אינטלקטואלי, אלא דרך מסודרת לזהות את המתודולוגיה שלו: כיצד מייצרים כוח, כיצד משמרים אותו, וכיצד מניעים ציבור תנודתי לאורך עשורים. שני ספרים, שנוצרו במאות שונות, מספקים מסגרת ניתוח קוהרנטית: “הנסיך” של ניקולו מקיאוולי מ-1532 ו”תודעת ההמון” של גוסטב לה בון מ-1895.
מקיאוולי כתב מדריך פרקטי לשליט שמבקש לשרוד ולנצח בלי אשליות מוסריות. לה בון סיפק מדריך להבנת ההמון: מה מצית אותו, מה מרגיע אותו, ואיך מובילים אותו באמצעות דימויים, סמלים, פחד ותקווה. שני הספרים הללו השפיעו על מנהיגים רבים לאורך הדורות, ומספקים יחד תובנות על הדינמיקה הפנימית של מנהיגות ועל הממשק שלה עם הציבור.
נתניהו נכנס לבלפור ב-1996 לאחר בחירה ישירה לראשות הממשלה - ניצחון על שמעון פרס בתקופה של פיגועי טרור וחרדות עומק. מאז ועד היום הוא שלט בשלוש תקופות לא רצופות - 1996-1999, 2009-2021, ומדצמבר 2022 - רצף נדיר שממחיש יכולת שימור כוח ארוכת טווח. כבר כאן בולט עיקרון מקיאווליאני: העדפת יציבות שלטונית על פני חיבת האליטות וראיית הפוליטיקה כזירת ניהול סיכונים קרה. מקיאוולי שיבח שליט שמעדיף יראה על אהבה, כל עוד נשמרת הלגיטימציה. אצל נתניהו זה מתבטא בשימוש עקבי בנרטיב של איום מתמשך, ובכינון עצמי כ”מגן” - מול איראן, מול טרור, ולעתים מול יריבים פנימיים.
מנגד, לה בון עוזר להסביר את המנגנון הציבורי: ההמון, כותב לה בון, אימפולסיבי, רגיש לסמלים ולדימויים, ופועל פחות דרך טיעון רציונלי ויותר דרך הדבקה רגשית. נתניהו של שני העשורים האחרונים הפנים זאת היטב - מטכנולוגיית המסרים הקצרים והחוזרים ברשתות, דרך מסגור משברים כרצפים של “כמעט-תדהמה”, ועד יצירת קהלי-גרעין שמזהים בו דמות סמכות שמספקת ודאות בתקופה של אי-ודאות. לה בון מדגיש שהשפעת המנהיג נשענת על הילת יוקרה (פרסטיז’) - ואם זו נסדקת, ההשפעה דועכת. לכן נתניהו מטפח במקביל תדמית מקצועית-ביטחונית-גלובלית: נאומים באו”ם, קשרים עם מנהיגים, ועמדת “מר נתיבי הגז-והסכמים” כמסגור תדמיתי.
כיצד זה פוגש את נתניהו בפועל לאורך השנים:
- שליטה בנרטיב-מסגרת: נתניהו זיהה שקמפיין מנצח צריך מסר מרכזי קצר, מאיים-אך-מכוון-פתרון, ושהוא חייב להיות עקבי. זהו יישום מובהק של לה בון: חזרה, פישוט וסמל. בעידן פייסבוק, ווטסאפ וטוויטר, הוא שידרג זאת למכונת מסרים מתמדת שמקדימה את סדר היום.
- ניהול קואליציות כארט-אוף-פיר: מקיאוולי היה אומר - שמור על מרכז הכוח שלך, הפרד בין יריבים, וקנה זמן. בניהול קואליציות הטרוגניות, נתניהו מימש עיקרון של “איזון אימה” - כל שותף יודע שהוא גם האפשרות היחידה וגם האיום היחיד.
- שימוש באיומים חיצוניים כעוגן לגיטימציה: איראן, טרור וחיזבאללה - אלה מנגנונים שמקבעים תודעת חירום. נתניהו בנה את מותג-הכוח שלו סביב תמה זו.
- פרסונליזציה של המנהיג: נתניהו טיפח פרסונה בינלאומית - דובר אנגלית כשפת אם, שגריר לשעבר באו”ם, מרואיין מבוקש - שמעניקה לציבור תחושת ביטחון שההגה בידיים “מקצועיות”.
- גמישות אידיאולוגית לצורך הישרדות: נתניהו ידע לעבור בין דוקטרינות שונות לפי מאזן כוחות משתנה. השאלה אינה טוהר, אלא תוצאת-קצה: שימור ההנהגה
חרב פיפיות - 7 באוקטובר 2023
ה-7 באוקטובר 2023 סימן נקודת שבר היסטורית. אירוע זה נכנס מיד לקטגוריה של “כישלון מנהיגותי” ברמה הלאומית. לפי מקיאוולי, שליט שמתקשה להגן על נתיניו מאבד את בסיס הלגיטימציה שלו, אלא אם יצליח לייצר פעולה דרמטית שתשיב את תחושת הביטחון. לפי לה בון, ברגע שה”פרסטיז’” של המנהיג נסדק, ההמון נוטה להפוך את הערצתו להאשמה במהירות גדולה יותר מן הזמן שנדרש לבניית האמון המקורי.
“טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם, מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא-יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד” (קהלת ד’ 13)
במציאות הזו עולה דמותו של נפתלי בנט כמי שמבקש לקרוא תיגר. כאן נכנסות לתמונה ההמלצות שנגזרות משני הספרים:
- מסר פשוט ומרכזי: בנט צריך לבחור מסר אחד מרכזי ופשוט, כמו “להחזיר ביטחון וממלכתיות”, ולהפוך אותו לאובססיה תקשורתית. לה בון מזכיר שההמון אינו מסוגל לקלוט מורכבויות אלא זקוק לסיסמה חוזרת ונשנית שתתייצב בתודעתו.
- צוות-על מקצועי: עליו להציג צוות-על מקצועי בביטחון, בכלכלה ובחברה כבר כעת. מקיאוולי מלמד שהציבור שופט את המנהיג לפי איכות השרים שבחר, ולה בון מוסיף שההילה של הצוות מחזקת את הילת המנהיג עצמו.
- גמישות ריאל-פוליטית: בנט חייב להדגיש גמישות ריאל-פוליטית - להבהיר כי הוא מוכן להחלטות קשות ולא פופולריות, מתוך הבנה שהציבור מעריך מנהיג שמעדיף אחריות על פני פופוליזם.
- בלוק יציב: עליו לבנות קואליציה מוקדמת ולא להותיר את הבמה לפיצול שבו נתניהו מצטיין. בלוק יציב של מפלגות עם עקרונות מוסכמים מראש יעניק תחושת סדר וכוח.
- הגדרת הזירה: נתניהו תמיד מנסה למסגר בחירות כמשאל עם על ביטחון - בנט צריך להפוך זאת למשאל עם על ממלכתיות, אחריות ותפקוד המדינה. כאן נכנס הצורך להניח תוכנית מאה ימים עם צעדים ברורים ומדודים. לה בון מדגיש שההמון זקוק לחזון פשוט ומיידי.
- בחירות במועד: בנט חייב לעמוד נחרצות על קיום הבחירות במועד. עצם ההתחייבות הדמוקרטית היא סמל פשוט, וכפי שמסביר לה בון - סמל כזה יכול להפוך ליסוד מרכזי בתודעת ההמון. הצגת הבחירות כסמל לסדר ולאחריות מחברת אותו ישירות ללב ההמון ומציבה אותו כאלטרנטיבה אמינה.
כך, המאבק בין נתניהו לבנט 2026 -2025 מתנהל על פי אותם כללים שתיארו מקיאוולי ולה בון לפני מאות שנים: הראשון ממשיך להפעיל את ארגז הכלים הישן של פירוד יריבים, טיפוח פחדים ושימור גרעין נאמן, בעוד השני נדרש לנסח סמל פשוט, לבנות הילת צוות ולהוכיח ממלכתיות וגמישות. מי שידע ליישם את החוכמה העתיקה באופן חד ומדויק יותר - יכריע את מערכת הבחירות הקרובה.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי בכיר מומחה לניהול משברים.