איך מספרים סיפור שעדיין צרוב בעומק התודעה של אומה שלמה? כיצד ניגשים כשחקנים לגלם דמויות אמיתיות, גיבורים וקדושים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי?
עם השאלות הכבדות הללו התמודדו השחקנים רותם סלע ומיקי לאון, כשהחלו לעבוד על המיני-דרמה החדשה "אור ראשון", מההפקות הראשונות המעזות לגעת ישירות באירועי טבח השבעה באוקטובר.
סלע מגלמת את בת שבע יהלומי, שנחטפה עם בנותיה והצליחה להימלט באומץ לב, ולאון מגלם את בעלה, אוהד ז"ל, שנחטף לעזה ונרצח בשבי חמאס. בן נוסף, איתן, נחטף גם הוא לעזה.
עבור סלע, אחת השחקניות העסוקות והמוכרות בישראל, המשימה הייתה מורכבת ורגישה יותר מכל מה שהכירה. "אני חייבת להיות כנה ולומר שהגעתי בתור שחקנית עם מלא התלבטויות וחששות. ניגשתי לזה ממש בעדינות וברגישות", היא מספרת בשיחה עם ערוץ 7. הצעד הראשון והמתבקש היה מפגש עם האישה שאת סיפורה נבחרה לספר. "נפגשתי כמובן עם הדמות שאני מגלמת, בת שבע, וישבתי איתה ממש שעות ארוכות בשביל להבין מה היה באותו היום, עד כמה שאפשר. היא עברה איתי דקה אחרי דקה, שעה אחרי שעה, סיפרה מה קרה, וניסיתי להיות כמה שיותר נאמנה למקור ולספר את הסיפור שלה. בשבילי זו ממש סוג של שליחות לספר את הסיפור הז ואני מקווה שהצלחתי".
לדברי סלע, הציווי לא לשכוח את זוועות הטבח, אינו מופנה רק פנימה אל החברה הישראלית אלא בעיקר החוצה אל עולם שממהר לשכוח ובמקרים מסויימים אף להכחיש ולעוות את המציאות. "אני חושבת שכשאומרים שלא נשכח, לא כל כך מדברים עלינו, אלא יותר על העולם", היא מבהירה לאור מכירתה של הסדרה לענקית המדיה האמריקאית "פרמאונט".
"המצב שלנו בעולם הוא נורא כרגע", היא מוסיפה, "ההסברה שלנו לא בשיאה בלשון המעטה. יש חשש שבעולם לא מבינים עד הסוף מה היה ביום הזה של השבעה באוקטובר ושישכחו. אני חושבת שזו זכות שלנו, בתור יוצרים ישראלים, לספר את הסיפור הזה לעולם".

מיקי לאון, המגלם את אוהד יהלומי ז"ל, התמודד עם אתגר מסוג אחר, כואב לא פחות: להיכנס לנעליו של אדם שהפך לסמל, שכל המדינה התפללה לשובו, אך גופתו הושבה לבסוף לקבר ישראל. "אתה לא רוצה לשחק סוג של 'אנדרטה'. ניסיתי כמה שיותר לקלוע לדמות לפי הסיפורים ששמעתי מאשתו ולפי סרטונים שראיתי".
האתגר הגדול ביותר, הוא מספר, היה לנסות ולהבין, ולו במעט, את הסיטואציה הבלתי אפשרית שבה היה נתון אוהד ברגעיו האחרונים - אב המנסה להגן על משפחתו מפני מפלצות חסרות צלם אנוש ובאותה עת לשדר לילדיו הקטנים תחושת ביטחון. "לנסות להעמיד את עצמי, כמה שאנחנו יכולים להבין, מה עבר על האדם הזה בסיטואציה נוראית, שזה מצד אחד להגן על המשפחה, ומצד שני גם לא להלחיץ את הילדים. החוויה היא לא פשוטה ברשמים שנותרים לך אחר כך, ובחילחול של הבנה של מה עבר עעל כולנו".
למרות הנושא הטעון והקושי הרגשי העצום, סלע מתארת אווירה מיוחדת על סט הצילומים. "הייתה הרבה רגישות על הסט. כולם הרגישו שהם מתעסקים עם נושא רגיש".
