העירוב בשטרסבורג, עיר בצפון־מזרח צרפת, מוזכר כבר בתשובות הלכתיות מלפני מאה שנה. העיר הפסטורלית שופעת נהרות המשמשים כחלק מהמחיצות, אך נדרשו השלמות ותיקונים.
שני אברכים מהקהילה, הרב דוד לילתי והרב מיכאל לוי, למדו את נושא העירובין בכולל מקומי, יזמו וביצעו את הקמת העירוב. במשך חודש וחצי הקימו מערכת בסיסית, ובמהלך שלוש שנים השקיעו מאמצים רבים לשדרוג התשתיות.
מי שסייע להם לאורך הדרך הוא ברטרנד, חוטב עצים בן 50 המתגורר כארבעים דקות נסיעה מהעיר. למרות שאינו יהודי, ברטרנד עובד עם הקהילה היהודית מגיל 19, בתחזוקת בתי כנסת, בתי קברות ומבני ציבור - אך את כל העבודות הקשורות לעירוב הוא עושה בהתנדבות מלאה.
לדבריו, "הקהילה היהודית מפרנסת אותי שלושים שנה, הם תמיד היו הגונים איתי ותמיד שילמו בזמן - אני רוצה להשיב להם כגמולם". עוד הוסיף, "יש משהו מיוחד בעירוב, כשאני מתקן אותו אני עוזר לכל הקהילה כולה, לא רק לבית כנסת אחד אלא ממש לכולם".
ברטרנד מקפיד מדי שנה לדחות את חופשתו כדי שיוכל להחליף את בודקי העירוב כשהם נעדרים. "אשתי לא אהבה שהזזתי את החופש - אבל מה לעשות, צריך אותי בעירוב", סיפר.
המסר מקבל חיזוק בימים אלו, עם התקרבות יום הכיפורים. בתפילת נעילה מזכירים "למען נחדל מעושק ידינו", וההלכה קובעת כי מי שחושש שממון גזל בידו יתרום לצורכי ציבור כדי לזכות את הכלל.
כשאתה שותף בבדיקה או באחזקת העירוב אתה יודע בוודאות שכל מי שגר בעיר או ביישוב שלך בלי יוצא מן הכלל נהנה מכך, ויוכל לטלטל בשבת מבלי לעבור על איסור.
לסיפור המלא של העירוב בשטרסבורג
בבדיקות שנערכו השנה נמצא כי למעלה מתשעים אחוז מהעירובים שנבדקו בארץ היו פסולים לחלוטין, אולם יישובים רבים החלו בתהליך של שיקום והכשרת בודקי עירוב כדי להבטיח כשרות מתמשכת.
לסיום מובאת עדות על האדר"ת, שביקש עוד בחייו לממן את כל הוצאות העירוב בירושלים "כדי לתקן אם נהניתי מממון הציבור שלא כהוגן". בקשתו נשמרה בסוד עד לאחר פטירתו.