לציון יום השנה ה-84 לטבח באבי יאר פרסם המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר דו"ח מיוחד, ובו למעלה מאלף שמות חדשים של קורבנות שגורלם לא היה ידוע.
במקביל, האתר המשיך לפעול כמרכז זיכרון חי: 300 אלף בני אדם - בהם מנהיגים בינלאומיים ואזרחים אוקראינים - ביקרו במקום, ובמהלך התקופה התקיימו כ־600 סיורים חינוכיים.
באבי יאר, העמק שבקייב, הוא אחד ממוקדי ההשמדה הגדולים מחוץ למחנות ההשמדה. בתוך יומיים, ב-29 וב-30 בספטמבר 1941, ערב יום כיפור, נרצחו שם 33,771 יהודים בירי, ובמהלך שנות הכיבוש הגרמני נרצחו ונקברו במקום כ-100,000 בני אדם. לאחר המלחמה, בעידן הסובייטי, הזיכרון הושתק והקורבנות היהודים לא הוזכרו בשמם.
נכון להיום כולל מאגר השמות 29,671 קורבנות, מתוכם 1,031 שנחשפו מאז פרוץ המלחמה באוקראינה. החוקרים לא רק הוסיפו שמות, אלא גם עדכנו ותיקנו למעלה מ-2,000 רשומות קיימות - משמות פרטיים ושמות משפחה ועד גילאים, כתובות, קרובי משפחה, מקצועות ונסיבות המוות.
בין השמות החדשים: דובינסקי מישה, תינוק בן 9 חודשים; רויטמן שרה בת השנה וחצי, סימה-שרה קוקאס-אסלאן בת ה־102 וכן משפחות שלמות של הורים בשנות ה-40 לחייהם עם ילדיהם.
התקדמות זו התאפשרה הודות לפתיחת ארכיונים באוקראינה שנחסמו לציבור במשך 75 שנה, ולמבצע דיגיטציה רחב־היקף: במהלך המלחמה נסרקו כ־7 מיליון מסמכים, והארכיון הדיגיטלי של המרכז הגיע ל-8 מיליון פריטים - הגדול במזרח אירופה. בין התיעודים: בקשות לאימוץ ילדים שהתייתמו בעקבות הרצח; עתירות להכרה משפטית במות קרובים לצורכי ירושה, נישואין מחדש ותמיכה כלכלית; ותעודות לידה משנות ה־20 וה־30 שסייעו לזהות ילדים שנרצחו לצד הוריהם.
כך, למשל, תיק משפטי משנת 1946 חשף את גורל משפחתו של זינדל קרבצקי, שביקש להכיר במות אשתו ושלושת ילדיו - ארון בן ה־8, זויה בת ה־6 ו־וובה בן ה־4 - כולם נרצחו בבאבי יאר; ברשומה אחרת תועדה רחיל מיירובנה קרבץ, ילידת 1863, שנמלטה מקורוסטין לקייב - ונרצחה בגיא המוות.
לציון יום השנה נערכה באתר תפילת קדיש, ושמות הקורבנות שנחשפו הוקראו לראשונה במקום הטבח.
נתן שרנסקי, יו"ר המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר: "הזיכרון הוא נשק מוסרי נגד ההכחשה, ההשכחה והעיוות. המלחמה באוקראינה היא מלחמה אידיאולוגית לא פחות משהיא מלחמה על טריטוריה. יש פה ניסיון בוטה לערער על ההיסטוריה ואף למחוק אותה. כל שם שאנחנו מצליחים להחזיר לקיום - תורם להנצחת השואה ומקדם צדק וכבוד לקורבנותיה. אני מצדיע לעבודת חוקרי המרכז שמתקיימת ללא הרף תחת אש. דווקא בעת מלחמה - חובה כפולה להגן על האמת".