קוד ה-QR שאותו הצמיד ראש הממשלה לדש חליפתו בנאומו באו"ם, קוד שהוביל לסרטון זוועות השבעה באוקטובר, נפרץ, כך על פי טענות מומחים והורים רבים חוששים מכך שילדיהם נחשפו לתכנים הקשים שבו. מזית נדב-רפמן, מטפלת רגשית, מתייחסת בראיון לערוץ 7 לחשש ולהתמודדות ההורית.
בעוד אנחנו שואלים על התמודדות ההורים עם חשיפת ילדיהם מדגישה נדב-רפמן כי "גם להורים סרטי השבעה באוקטובר נגרמו נזקים. יש אנשים שזה היכה בהם שנה אחרי, והחשש שהילדים יחוו את אותו דבר הוא מוצדק".
"כהורה הנטייה הטבעית שלנו היא לקוות שהילד לא ראה או שישכח מזה, אבל זו טעות, כי ילדים קולטים הכול, על אחת כמה וכמה כשמדובר בסרטים ישירים כאלה", היא אומרת ומציעה להורים לפנות לילדיהם באופן רגוע, אולי תוך כדי משחק או שיחה על נושא אחר לחלוטין ובנימה מאוד לא מאשימה לשאול אם שמעו על הסרטים שהופצו ואם נחשפו אליהם. "לשאול בעדינות כדי לקבל שיתוף פעולה. היו ילדים ששיקרו כדי שלא יקחו להם את הטלפון. לכן אל תבואו לילדים כמאשימים".
על השפעות הסרטים שכבר הופצו לאורך השנתיים האחרונות ברשתות החברתיות על ילדים, מספרת נדב-רפמן כי ילדים רבים נתקפו חרדות ופחדים לגורל יקיריהם, אחרים אינם יוצאים מהבית מחשש שהם עלולים להיפגע בדרך כלשהי. בני נוער נתקפו תופעות נלוות כמו חזרה להרטיב בלילה. לדבריה "ההשלכות האמיתיות טרם הגיעו. יש השלכות לשנים קדימה".
"אין כפתור שניתן ללחוץ עליו כדי למחוק את מה שהעיניים ראו. גם אם זה לא היכה באותה נקודת זמן, זה יכה בעתיד. הדרך שלנו היא רק לרכך את ההשפעה על ידי החזרת תחושת הביטחון ברגעי שבר וחרדה. הורה צריך להיות הגשר בין פחד לתקווה", היא אומרת ומציינת כי הדרך להיחשף להתמודדות של הילד עוברת פעמים רבות דרך יצירה משותפת, שיחה אגבית, משחק וכיוצא באלה. בדרך זו היא מפענחת כאשת מקצוע תסמינים המעידים על חשיפה של הילד לתכנים קשים ופוגעניים, מה שלעיתים לא ברור ולא ידוע גם להורה עצמו.
על הדרך הנכונה להתמודד לאחר שהתברר כי אכן ילד נחשף לתכנים שכאלה, מציעה נדב-רפמן להקפיד על העברת מסר ולפיו קיימת מעטפת ביטחון הורית על אף שגם ההורים עצמם בתחושת בלבול וחשש, מה שגורם להורה להבין ולהכיל את החשש של הילד, ועם זאת להעביר שדר של ביטחון בעתיד.
כאמור, לא תמיד ההורה מודע למה שעבר על הילד או לתכנים שהילד נחשף אליהם, ובשל כך ממליצה נדב-רפמן לזהות שינויי התנהגויות ולהיוועץ עם אנשי מקצוע מבלי לנסות ולתת פרשנות מרגיעה כזו או אחרת לדברים. "גם אם הילדים לא יושבים מול המסך ולא צופים במהדורת החדשות הם שומעים את הדברים, ערים לשיח של הורים. הם שומעים הכול", היא אומרת ומתריעה מהשלכות שעשויות לצוץ גם בעוד תקופה כזו או אחרת.